שבת

הלכה מחזירין את השבר - סבירא ליה לשמואל מחזירין תנן:

אדא דיילא - מנשטר"ל ממונה:

גרביה - קח בגדו עד שיבא:

אתא - רבה אשכחיה לרב יהודה כו':

הא חנא דידן - ממקומנו הוא ולא שמענו זאת מפיו עד הנה:

ולאו בדינא גרבתיך - בתמיה שאילו לא באת לא למדנו:

שניא ליה ידיה - נשתנית ידו ממקומה אשולשיינ"ר בלע"ז:

הכי מאי - היה עושה בענינים הרבה ושואל:

בחדא מחיתא מחיתנהו - באריגה אחת ארגתו:

היכא דאיתמר - דמתניתין לאו דוקא תנן איתמר:

מתני' שואל. שלא יאמר הלויני - מפרש בגמרא:

שחל להיות בשבת - ולא נזכר מע"ש לקנות:

לאחר יו"ט - ליום שלישי:

גמ' הלויני - משמע לזמן מרובה וקיי"ל במסכת מכות (דף ג:) סתם הלואה ל' יום ואתי מלוה זה לכתוב על פנקסו כך וכך הלויתי כדי שלא ישכח:

א"ל וכיון דבחול נמי זימנין דבעי למימר הלויני ואמר השאילני ולא קפיד עליה - והויא הלואה:

בשבת נמי - כי אמר השאילני סבר דהלואה היא ואתי למכתב ומאי היכר איכא:

ה"ג א"ל בשבת כיון דהשאילני שרו ליה רבנן הלויני לא שרו ליה מינכרא מילתא ולא אתי למכתב:

אמרו רבנן - במסכת ביצה:

כל כמה דאפשר לשנויי משנינן - דאמרינן המביא כדי יין לא יביאם בסל ובקופה כו':