יבמות

מאי שנא מהא דתנן - לא תאכל לכהן עד שיתן על סאה זו תרומה ומעשר ממקום אחר דמחזקינן ליה בטבל גמור [וכאן כמו כן לא היה ליתן לכהן שמא ישרוף טבל טמא ואסור להדליקו כדמוכח בפרק במה מדליקין (שבת כו.)]:

שאני הכא - בטמא וטהור דמדאורייתא תרומה מעלייתא היא. אבל מן הנקוב על שאין נקוב הוה ליה מהחיוב על הפטור וכיון דאפטור קא מפריש לא חייל עלה שם תרומה הלכך טבל הוא ואסור אף לכהן ורבנן הוא דגזרי למתבה לכהן הואיל וקרא עליה שם תרומה וישראל זה שנתנה צריך להפריש עלה תרומה ומעשר ואין צריך לחזור ולהפריש ממה שאין נקוב דתרומה דיליה מדרבנן היא והא אפריש עליה. ומן שאין נקוב על הנקוב דאמרינן לעיל תרומה היא ומותר לכהן דהוה ליה מן הפטור על החיוב הלכך אע"ג דהא דאפריש עלה לא מיפטר בהך תרומה ולא חייל עליה שם תרומה אפי' הכי לא אמרי' לא תאכל כו' דהא לא איכפת לן אי אכל לה כהן בטבל דאין עליה דין טבל ותרומה כו':

ולא תשאו - הא אם לא תרימו מן המובחר תשאו חטא ואם אינו קדוש נשיאות חטא למה:

לאוסרו בבת ישראל - וקנסא בעלמא הוא ולהחמיר ולעשות סייג לתורה ואין זו עקירה אבל להקל על דברי תורה עקירה היא:

את אשתו קטנה - אם מתה ולא אמרינן שמא עתידה היתה למאן ואשתכח דלאו אשתו הואי וביתומה עסקינן:

משתעמוד בקומתה - כשתגיע לפרקה בשנים ובהבאת שער:

ואע"ג דלא נכנסה לחופה - והא קי"ל (לעיל יבמות דף כט:) אפי' בגדולה אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה מתה אין יורשה:

והאמר ר' אליעזר אין מעשה קטנה כלום - בפרק ב"ש (לקמן יבמות קח.):

מדאורייתא אבוה ירית לה - כלומר קרובי האב ירתי לה דנישואי קטנה מדרבנן נינהו משום שלא ינהגו בה מנהג הפקר כדאמר בחרש שנשא פקחת (לקמן יבמות קיב:) אבל תורה לא זיכתה לקדש את הבת לא לאמה ולא לאחיה:

הפקר ב"ד היה הפקר - וכל מידי דממונא לאו עקירה היא:

כל אשר לא יבא וגו' - בספר עזרא:

וראשי האבות למטות - הוי ליה למכתב וראשי מטות בני ישראל: