תענית

כי אני ה' – ולא שליח:

פותח את ידך – ולא שליח:

גשמים נמי היינו פרנסה – וכבר חשבנא ליה:

מלולב גמר לה – שדומה ללולב שכשם שאי אפשר לאלו ארבע מינין בלא גשמים ובאין לרצות על המים כדאמרינן בסוכה כך אי אפשר לעולם בלא מים:

מה לולב ביום – שמתחילין ליטול ביום ראשון אף הזכרה נמי ביום כלומר שאינן מזכירין בלילי יום טוב הראשון עד למחר:

מה ניסוך המים מאורתא – כדאשכחן במס' סוכה (דף נא:) שממלאין הכלי מים לניסוך המים בלילה ויש ספרים דכתיב בהו דאמר מר ומנחתם ונסכיהם בלילה שמקריבין הקרבנות ביום יכולין להביא המנחות והנסכים בלילה אף האי ניסוך המים נמי יכול לנסך בלילה:

אף הזכרה נמי מאורתא – שבלילי י"ט הראשון קאמר ר' אליעזר שמתחילין להזכיר גבורות גשמים:

גמרא גמיר לה – רבי אבהו דרבי אליעזר לא למדה אלא מלולב:

מתניתין שמיע ליה – דרבי אליעזר גמר מלולב:

משעת הנחתו – מיום שמברכין בו באחרונה דהיינו בשביעי:

ארבעה מינין הללו – שבלולב ואתרוג:

כך גשמים – יהא מזכיר כל השנה אפילו בימות החמה אם הוא רוצה יהא מזכיר:

משעה שפוסק מלשאול – שבפסח פוסק מלומר ותן טל ומטר פוסק מלהזכיר גבורות גשמים והשתא לא מצית למימר אם בא להזכיר כל השנה כולה מזכיר אלא בימות החמה אינו מזכיר הואיל ואין זמנו אף בחג אינו מזכיר הואיל ולא סימן ברכה הן:

האחרון – המתפלל תפלת מוסף:

הראשון – המתפלל תפלת יוצר:

אינו מזכיר – ושוב אין מזכירין:

שפיר קאמר ליה ר' אליעזר לר' יהושע – דאמר כי היכי דמזכירין תחיית המתים כל השנה ואף על גב דלא מטא זימנייהו כך מזכירין גבורות גשמים אם רוצה כל השנה ובחג נמי אע"ג דלאו סימן ברכה הן מזכירין הואיל ואין שואלין:

כל אימת דאתיין זימנייהו הוא – וכיון דלאו זימניה הוא אין מזכירין והוא הדין בחג:

בשני ונסכיהם – דסגי בנסכה וכיון דבשני אייתר מ"ם לדרשה להכי מתחילין להזכיר בשני:

בשני ניסוכין הכתוב מדבר – שני ניסוכין על קרבן אחד אבל ונסכיהם משמע הרבה דבקרבנות הרבה לכן לא הוה דריש רבי עקיבא מונסכיהם:

סבר לה כרבי יהודה – דמ"ם יו"ד מ"ם מרבה ניסוך המים: