שבת

והתניא ובלבד שיגביה מן הקרקע טפח - אבל כל כמה דבעי ניפוק מתותיה ידיה:

בחבלא דביני ביני - שבין ידו לגמל בההוא קאמר כמה דבעי נהוי ובלבד שיגביהנו מן הקרקע טפח כדי שתהא נראה הבהמה נמשכה בו דאי לא לא מיתחזי נטירותא דבהמה אלא כמשאוי בעלמא שאין נראה שאוחז ראשה בידו:

מתני' בזוג - אישקליט"א:

אע"פ - שחללו פקוק במוכין שאין העינבל שלו מקשקש להשמיע קול ובגמ' מפרש טעמא:

סולם ורצועה וכל הנך דמתניתין מפרש בגמרא וכולהו משום דחייס עלייהו ואי נפלי אתי לאיתויי:

עגלה - כגון קרון קטן שעושין לו תחת זנבו שראש זנב אותן האילים רחב כמין כר קטן ואין בו עצם אלא שומן ועב וכבד וכשנגרר לארץ נשרט ונשחת ועושים לו עגלה מתגלגלת אחריו כשהוא הולך והזנב קשור עליה:

קופר - שרץ הוא שנימיו חדין כמחט וקורין לו הריצו"ן וקושרין עורו בדדי הפרה שלא יניקוה שרצים:

ולא ברצועה שבין קרניה - דמשאוי הוא לה כדמפרש בגמרא:

גמ' כדאמרן - שאינה קשורה בו מע"ש דלא גלי מאתמול שיהא צריכה לכך שיהא לה למלבוש:

פקוק - סתום:

לחינגא - לשוק למכור ותולין לו זוג להנאותו:

בי לועא - שקושרין אצל הלחי:

דלא הדר חייך לה - שלא יוכל להחזיר צוארו לצד המכה לחככה בשיניו וקושרן בצוארו וחשובים הן יותר מקשישין שעל גבי השבר ואי נפלו חייס עלייהו ומייתי להו בשגגה:

לגיזרא - אנטורטלייר"י בלעז בהמ' שפסיעותיה קצרים ומכה רגליה זה בזה עושין לה כמין טבעת של עקלים או רצועות עבות וקושרין אותה למעלה מפרסות הרגל מקום שמנקשין זו בזו:

דלא ליחלפו - בתרנגולי חבריהם:

דלא ליתברו מאני - שקושרין שני רגליה יחד ברצועה קצרה שלא תוכל להרים רגליה ולהתיז:

דלא ליחמטן - שלא ילקו בסלעים וטרשים בלניי"ר בלע"ז:

לאחר שגוזזין אותה טומנים לה עזק בשמן - עד שיגדל צמרה:

עזק - צמר גפן או כל דבר רך:

פדחתה - מצחה:

עשיתה מר עוקבא - ניהגת ברחל זו חשיבותו של מר עוקבא שהיה עשיר ואב בית דין וכי דרך חשיבותה לכך:

ילתא - אשתו של רב נחמן:

דרני - תולעים:

קיסמא דריתמא - קיסם של רותם שמניחין לה בחוטמה:

בר נירא - עול קטן שמניחין לעגל בצוארו שיהיה למוד לכוף ראשו לכשיגדל:

דלא למציוה יאלי - שלא ינקוה עלוקה שקורין שנשוא"ש:

בין לנוי בין לשמר אסור - דכל נטירותא יתירתא אמרי' משאוי הוא:

(מתנו) בכולי סדר מועד כל כי האי זוגא - ארבעתן יחד:

חלופי ר' יוחנן - יש מחליפין ר' יוחנן ומעיילי ר' יונתן:

נתפש - נענש על עבירות שבידן:

בכל העולם כולו - בכל ישראל כגון מלך ונשיא שאפשר לו למחות שיראין מפניו ומקיימין דבריו: