שבת

זקנים - סנהדרין:

רישך בקרירי - אני שאני רבך איני נכוה אבל מר עוקבא שהוא ראש לי ולך ואב ב"ד יכווה בחמין:

דכתיב בית דוד וגו' - לא ענש אלא מי שבידו לשפוט:

חוץ מדבר זה - שנא' במקרא זה שהוציא דבור לטובה ומפני עונש תוכחה חזר בו:

והתוית תיו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה - אלו צדיקים:

שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה - שאני רוצה לשלוח בעיר:

היינו דכתיב - מעיקרא ועל כל איש אשר עליו התיו אל תגשו ולבסוף וממקדשי תחלו:

ממקודשי - שהודה למקטרג מדת הדין וחזר מן הטוב:

מי הוה מזבח הנחשת - בימי יחזקאל והלא שלמה גנזו ועשה מזבח אבנים של ל"ב אמה דכתיב (מלכים א ח׳:ס״ד) כי מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל כאדם האומר לחבירו ננס פלוני ופסול לעבודה:

ממקום שאומרים שירה - מן הלוים שאומרים שיר בכלי נחשת:

תיו תמות - לרשעים:

חותמו של הקב"ה אמת - אמצעית לאותיות וראשון ואחרון על שם אני ראשון ואני אחרון ואני הוא:

אלו בני אדם שקיימו התורה כולה - התיו סימן להם שקיימו התורה מראש עד סוף:

ואיש לא יצילנה - שאין עוד זכות לאבות שאכלוה:

ויפן אליהם למען בריתו את אברהם וגו' ולא השליכם מעל פניו עד עתה - אבל מכאן ואילך השליכם ולא פנה אל ברית אבות:

ה' אלהי אברהם ואלהי יצחק וישראל היום יודע - שאתה זוכר ברית אברהם יצחק וישראל מדקאמר היום יודע ותו לא מכלל דתמה ועל ידי רחמים הוזכרה להם בימי חזאל:

בימי חזקיהו - דכתיב מעתה ועד עולם קנאת ה' צבאות תעשה זאת ולא זכות אבות:

בלא חטא - וחטאו של אדם גורם לו מיתה:

בשבט ובנגעים - היינו יסורים וקאמר שאין באין אלא משום פקידת עון: