סנהדרין

אלא שש סאין - דשש קבין או שש לוגין ליכא למימר דלא מייתי בגורן מדה פחותה מסאה:

ליטול שש סאין - ולישא משוי כזה:

רמז לה - דשש גרעינין נתן לה לסימן ורמז שעתידין לצאת שש בנים ממנה:

יודע נגן גבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר וה' עמו - היינו שש ברכות:

לא אמרן דואג - לקמן מפרש האחד מן הנערים היינו דואג:

אלא בלשון הרע - שהיה מספר בשבחו של דוד כדי שיקנא בו שאול ויהרגהו:

לישא וליתן במלחמתה של תורה - להתוכח בתלמוד:

פנים בהלכה - שמביא ראיה לדבריו:

דבדידיה נמי לא הוה - דשאול נמי לא הוה הלכה כמותו כדאמרינן בעירובין (דף נג.) דוד דגלי מסכתא כתיב ביה יראיך יראוני וישמחו שאול דלא גלי מסכתא כתיב ביה בכל אשר יפנה ירשיע:

נעצר לפני ה' - ללמוד תורה הרבה:

אביר הרועים אשר לשאול - אלמא ההוא מיוחד שבנערים דהיינו דואג דחזינן הכא דקרי אביר הרועים:

ונחה עליו רוח ה' - איזה רוח רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' הרי ששה:

ה"ג והריחו ביראת ה' א"ר אלכסנדריא שהטעינו במצות ויסורין כריחים והיינו והריחו לשון רחים ולא גרסינן וכתיב והריחו:

רבא אמר - מאי והריחו דמורח ודאין שמריח באדם ושופט ויודע מי החייב שנאמר לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח ואפילו הכי ושפט בצדק דלים כגון על ידי הרחה:

בר כוזיבא - (עם) ממלכי הורדוס היה:

אשר אין בהם כל מום וטובי מראה משכילים בכל חכמה יודעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם הרי ו':

אפי' ריבדא דכוסילתא לא היתה בגופם - שלא היו צריכין להקזה. ריבדא פוניור"א בלעז כוסילתא שם כלי המקיז פלנמא"ל:

מן השיחה - שלא היו מספרין בדברים בטלים כדי שלא יתגנו בפני המלך:

כלם מבני יהודה - כדחשיב לעיל ששה בנים העתידים לצאת מרות וחשיב בהדייהו חנניה מישאל ועזריה:

דניאל - לחוד קאי אבני יהודה אבל חנניה מישאל ועזריה לא ולית ליה הך דרשה דלעיל שש שעורים:

מבניך אשר יצאו ממעיך - בחזקיהו מלך יהודה כתיב:

סריסים ממש - שסירסו לחנניה מישאל ועזריה שכן דרכן של מלכים לסרס את האדם כדי שלא ישא אשה ויהא פנוי לעבודת המלך ולית ליה הא דחכמים דאמרי לעיל שעלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות:

ר' חנניה אומר - לא סרסם אלא להכי קרו ליה סריסים שנסתרסה ע"ז בימיהם שבימיהם נודע לכל שאין ממש בע"ז ופורענות שהיה נביא מתנבא לחזקיהו שיהיו גולים מארצם ויוליכם בהיכל מלך בבל ור' שמואל בר נחמני דאמר חנניה מישאל ועזריה משאר שבטים היו מוקים האי קרא בדניאל לחוד:

מאי חבל לא איתי בהון - והלא חבלה היא זו שנסתרסו ומהאי קרא דלעיל ילדים אשר אין בהם כל מום לא מצי פריך דאיכא למימר בשעה שבאו לנבוכדנצר תמימים הוו וסרסן:

חבל די נורא - לא איתי בהון אבל חבלת הגוף מיהא איכא ופריך לחבלא דנורא לא איצטריך דהא כתיב קרא וריח נור לא עדת בהון:

ולא ריחא - עשן האש:

הא והא היו - סריסים ממש ושנסתרסה ע"ז בימיהם:

טוב מבנים ומבנות - מכלל דבנים לא הוו להו דסריסים היו:

מאי טוב מבנים ומבנות - הכא לא מצי לתרוצי הא והא הוו דא"כ במאי פליגי:

בנים שהיו להן כבר ומתו - דלא חיו בניהם ומיהו לא היו סריסים:

אתן לו - להם לא נאמר אלא לו לאחד מהם והיינו ספר דניאל שנקרא על שמו והשתא קא פריך פירכא באפי נפשה אגב דאתי בידו ספר דניאל:

מכדי וכו' - רוב דברים שבספר עזרא ונחמיה אמרם:

דוד נמי מימר אמר - הכי כלומר מאי מחזיק טובה איכא:

רב יוסף אמר - לאו אהכי איענש דהא דוד נמי אמר כי האי גוונא אלא לכך נענש שספר בגנותן של ראשונים:

מאי נינהו - שהיו עמו חגי זכריה מלאכי וכיון שהם לא ראו והוא ראה אלמא גדול מהם הוה ומדאשכחן דדניאל הוה חשיב טפי מחגי זכריה ומלאכי דהוו נביאי שמע מינה דגדול הוה מנחמיה בן חכליה דלא הוה נביא ואפי' הכי ספר עליו דלא אפקיה מכלל גנות הראשונים דניאל היה מבאי הגולה עם החרש והמסגר ונחמיה הוה מעולי הגולה זמן מרובה לאחר מיכן: