סנהדרין

גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת - דברישא חשיב לתלתא צדיקי ומלאך לבסוף דכתיב ורויה די רביעאה דמי לבר אלהין:

וטפחו לישראל על פניהם - שהשתחוו לצלם:

אני אמרתי - שכל התמר שלי הוא שיהיו בהם צדיקים הרבה ולא עלתה בידי וכו' ישראל נמשלו לתמר כדאמרי' (סוכה דף מה:) מה תמר זה אין לו אלא לב אחד וכו':

והנה איש רוכב על סוס אדום - בזכריה כתיב:

כל העולם כולו ללילה - מפני שהשתחוו לצלם:

והוא עומד - העמיד הקב"ה עצמו בזכות ההדסים שבמצולה:

האומר לצולה חרבי - לבבל שיושבת במצולה:

חרבי - לשון חרבו המים (בראשית ח):

שרוקים - צבועים ואח"כ נעשו לבנים כשנסתכל בצדיקים נח מכעסו:

סוסיא חיורא מעלי לחלמא - מדקאמר שאדום הוי רמז לקללה:

ורבנן - חנניה מישאל ועזריה:

להיכן אזלו - כשיצאו מן הכבשן דתו לא מדכר להו בכולהו כתובי:

בעין הרע מתו - שהיו מסתכלים בהן על שהיו תמהין בהן:

ברוק טבעו - באותו רוק שרקקו אומות העולם בישראל שאומרין אלוה כזה יש לכם והשתחויתם לצלם:

הוי אומר זה חנניה מישאל ועזריה - אלמא חזרו לארץ אצל יהושע כהן גדול:

ודניאל להיכן אזל - כשהושלכו חביריו לתוך כבשן האש שלא הושלך עמהם:

למכרא נהרא רבא בטבריא - לחפור ולהוציא נהר בטבריא ל"א למכרא נהרא בטורא בהר:

לאתויי בירי דאספסתא - להביא זרע של עשב שהוא מאכל בהמה שלחו נבוכדנצר הכי הוה קים להו:

לאתויי חזירי ממצרים - שלחו כדי לגדלם לולדות שחזירי מצרים גדולים הם:

והתניא אמר תודוס הרופא - לחכמים שהיו אומרים ניטלה האם טרפה והא אין פרה וחזירה יוצאה ממצרים וכו' כדי שלא יהיו מצויין במקומות אחרים ואעפ"כ חיו:

זוטרי אייתינהו - ולא העלו על לבם דלפריה ורביה בעי והניחו להוציאן בלא חתוך האם:

באותה עצה - שהלך משם דניאל:

דלא לקיים בי פסילי אלהיהם תשרפון באש - דנבוכדנצר עשאו אלוה כדכתיב ולדניאל הוה סגיד והוה ליה כפסילי אלהיהם שהמקרא הזה היה צווח עליהם לשורפן לכך היה מתירא:

קליות - שבלים המהובהבין באש:

השמיעי - השתמשי:

תלתא - ונפישי זכותייהו:

הלא זה אוד מה אוד נחרך אף הוא נחרך:

אהני - הועיל:

אקדו - שרפו:

מאי טעמא איענוש - יהושע דאהני נורא למאניה דהאי דאהדר איהו לנבוכדנצר דחייה בעלמא דחייה:

שש שעורים - שש גרעינים שעורים ממש:

וכי דרכו של בועז ליתן שש שבלים - והא תנן (פאה פ"ח מ"ה) אין פוחתין לעני בגורן פחות מחצי קב שעורים: