מועד קטן

דמות דיוקני - בצלם אלהים עשה את האדם (בראשית ט׳:ו׳):

[כשאמרו - חכמים גבי עברו אלו ולא נענו (תענית דף יג.) אסור במלאכה וכו' וכן אתה מוצא במנודה]:

מאי לאו אכולהו - קאמר דמנודה אסור:

לא אשארא - דקתני אעטיפת הראש דאמרי' התם (דף יד:) בתענית צבור מתעטפין ויושבין כמנודין:

ורחיצה בכלל סיכה - דכתיב ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו (תהילים ק״ט:י״ח):

כשאמרו אסור ברחיצה - בתענית צבור:

אכולהו - ארחיצה נמי דמנודה אסור:

לא אשארא - קאמר דמנודה אית ליה דין דהני דתעניות צבור:

כשאמרו אסור בנעילת הסנדל - בתענית צבור:

ויבא אליה - לאחר אבילות:

מנודין היו - למקום:

ספיקא הוא - אי קיל אי חמיר:

זיל הכא ומדחי - דלקולא אזלי בהדייהו:

לפיכך נקראים שלמים בזמן שהוא שלם - בדעתו שדעתו מיושבת עליו:

יספרו לו - לעיל מיניה כתיב ואל מת אדם לא יבא לטמא ובכהן משתעי ואחרי טהרתו דהיינו מפרישתו מן המת משיפריש מן המת מונין שבעת ימי הזאתו שבעת ימים אחרים יספרו לו מדאפקיה רחמנא בלשון ספירה ולא נקט הזאה שמעינן שבעת ימי ספירו אם נצטרע:

וביום באו ביום טהרתו - כתיב בכהן גדול: