מגילה

מיפק לא נפקי - הלכך לפניה בריך גזירה משום הנכנסין כדאמרינן לעיל לאחריה לא בריך דלא חייש ליוצאין:

זה הכלל כל שיש בו ביטול מלאכה לעם - במה שהן מאחרין בבית הכנסת:

כגון תענית צבור - שמותר במלאכה רוב תענית צבור מותרין במלאכה חוץ משל גשמים אמצעיים ואחרונים:

ותשעה באב - נמי מותר במלאכה אלא במקום שנהגו:

ראשי חדשים - אין בו ביטול מלאכה כל כך שאין הנשים עושות מלאכה בהן והכי נמי אמרינן במס' ראש השנה (ד' כג.) גבי משואות משום ביטול מלאכה לעם שני ימים ושמעתי מפי מורי הזקן ז"ל שניתנה להם מצוה זו בשביל שלא פירקו נזמיהן בעגל (תוספות. ואני מצאתי בפרק מ"ה דברייתא דרבי אליעזר שמעו הנשים ולא רצו ליתן נזמיהן לבעליהן אלא אמרו להן אתם רוצים לעשות פסל ומסכה שאין בו כח להציל ונתן הקב"ה שכרן של נשים בעולם הזה שיהו משמרות ראשי חדשים יותר מן האנשים ולעוה"ב הן עתידות להתחדש כמו ראשי חדשים שנאמר תתחדש כנשר נעורייכי ע"כ) ומקרא מסייעו דכתיב אשר נסתרת שם ביום המעשה (שמואל א כ׳:י״ט) ותרגם יונתן ביומא דחולא והתם נמי גבי ר"ח קאי דקאמר ליה מחר חודש וקרי ליה לערב ר"ח יום המעשה אלמא ראש חדש לאו יום המעשה הוא ומועד נמי לאו ביטול מלאכה לעם שהרי באין לבית הכנסת יותר מימות החול לפי שאין עושין בו מלאכה אלא בדבר האבד:

ולרב אשי - דאמר זה הכלל דמתני' לאתויי נמי תשעה באב דאית ביה מוסף תפלת עננו:

מתני' מני כו' חל להיות כו' - גבי תשעה באב תניא לה בשמעתא בתרייתא דמס' תענית:

קורא אחד ומפטיר אחד - הקורא הוא הוי המפטיר:

סימנא בעלמא - הא דהדר נקיט ליה בזה הכלל סימנא יהיב לן כו':

כל דטפי מילתא מחבריה - כל יום העודף דבר מחבירו:

לא אסרה תורה - בפסוק זה אלא שלא יעשו רצפת אבנים בבהכ"נ דוגמת של מקדש:

לא בעי מטרח צבורא - שאם ילך יעמדו מפניו:

פישוט ידים ורגלים - כשהיה נופל על פניו ושאר הצבור לא היו עושין כן:

לא משני - לא היה רוצה לשנות ממנהגו:

ואיבעית אימא - לא היה רגיל ליפול על פניו כלומר שהיה אדם חשוב ואינו נופל על פניו:

אא"כ נענה - כלומר אא"כ בטוח במעשיו שהוא נענה בתפלתו:

למה זה אתה נופל על פניך - אלמא אין לו לעשות:

קידה - האמורה בכל מקום אינה אלא על אפים:

ארצה - משמע כולו שטוח ארצה:

אחוי קידה - נועץ גודליו ונשען עליהם ושוחה עד שנושק את הרצפה וזוקף ומתוך שאינו יכול להשען על גודליו ואין ידיו מסייעות אותו בזקיפתו וצריך להתאמץ במתניו ומתוך כך נצלע בבוקא דאטמא:

הטיח דברים כלפי מעלה - במסכת תענית עלית למרום ואין אתה משגיח על בניך:

הא והא גרמא ליה - לפי שהטיח נתקלקל בשעת הסכנה: