מגילה

ליקרי - שלישי תרי מהא שני מקראות דפרשת וביום השבת ותלתא קראי מבראשי חדשיכם פשו להו תרי וכו':

ביום הראשון - גבי מעמדות תנן ליה במסכת תענית ביום הראשון באחד בשבת:

דולג - השני חוזר ומתחיל פסוק שגמר בו שלפניו:

פוסק - הראשון קורא חצי הפסוק השלישי ופוסקו:

גזירה משום הנכנסין - שישמעו השני מתחיל פסוק זה ויאמרו לא קרא ראשון אלא שנים וכן היוצאין שישמעו את הראשון קורא שלשה ויצאו מבית הכנסת ויאמרו לא יקרא השני אלא שנים:

הכי גרסינן קרא ראשון שלשה השני קורא שנים מפרשה זו כו':

למ"ד דולג נדלוג - למאן דאמר פוסק ליכא למיפרך דהא קרא ראשון שלשה קתני דאי אפשר עוד לחזור:

שאני התם דאפשר בהכי - לקרות מפרשה זו לאחריה דהך מתניתא קיימא בשני ובחמישי שהוא יכול לקרות מה שירצה שהכל מענינו של יום:

כשם שאין מתחילין בפרשה בפחות משלשה פסוקים - גזירה משום הנכנסין שיהו סבורים לא קרא זה אלא שני פסוקים של התחלת פרשה זו שהרי לא היו בבית הכנסת ולא שמעו שקרא מפרשה העליונה:

כך אין משיירין כו' - גזירה משום היוצאין שסבורין שהקורא אחריו של זה לא יקרא אלא שני פסוקים הנותרים:

שיור דקא מחמיר תנא קמא - דתני ושל חמשה ביחיד ולא אמרינן יקרא הראשון שלשה ויפסוק אם ירצה:

נכנסין שכיחי - לפיכך החמירו יש אומרים בהתחלה:

שיולי משאיל - כשישמע שקורא השני שלשה מקראות והראשון לא קרא מפרשה זו אלא שנים ישאל היאך קרא הראשון שני פסוקים ולא יותר ויאמרו לו שקרא מפרשה העליונה:

הלכתא מאי - בשל מעמדות:

ואמצעי דולג - שאם לא ידלג הוא יהא צריך להתחיל בפרשה פחות משלשה פסוקים ואם יקרא שלשה מן השניה נמצא קוראה כולה:

מוסף - פסקא תפלת עננו ברכה יתירא:

מכדי רב בישראל קרא - שהרי רב לא היה לא כהן ולא לוי:

דהא רב הונא קרא בכהני - במסכת גיטין בהניזקין (גיטין דף נט:):

הא איכא שמואל - בנהרדעא שהוא ממדינת בבל דכהנא הוא:

ודבר עילויה - נהוג היה להיות למעלה מרב כדאמרינן בפרק מרובה (ב"ק פ.) רב לא עייל לקמיה דשמואל:

ורב הוא דעביד - להאי דאדבריה עליה כבוד הוה עביד ליה משום דלייטיה רב לשמואל דלא לוקמי בני במס' שבת פ' שמונה שרצים (ד' קח.):

שלא בפניו לא עביד ליה - ושמואל לא היה בבבל אלא בנהרדעא: