Megillah — Daf 22b

מיפק לא נפקי

ת"ש זה הכלל כל שיש בו ביטול מלאכה לעם כגון תענית צבור ותשעה באב קורין ג'

ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ראשי חדשים וחולו של מועד קורין ד' שמע מינה

אמר רב אשי והא אנן לא תנן הכי זה הכלל כל יום שיש בו מוסף ואינו יום טוב קורין ארבעה לאתויי מאי לאו לאתויי תענית ציבור ותשעה באב

ולרב אשי מתניתין מני לא תנא קמא ולא רבי יוסי דתניא חל להיות בשני ובחמישי קורין ג' ומפטיר אחד בשלישי וברביעי קורא אחד ומפטיר אחד רבי יוסי אומר לעולם קורין ג' ומפטיר אחד

ואלא קשיא זה הכלל לא לאתויי ראש חודש ומועד

הא בהדיא קתני לה בראשי חדשים ומועד קורין ארבעה

סימנא בעלמא יהיב דלא תימא יו"ט וחולו של מועד כי הדדי נינהו אלא נקוט האי כללא בידך כל דטפי ליה מילתא מחבריה טפי ליה גברא יתירא

הלכך בר"ח ומועד דאיכא קרבן מוסף קורין ארבעה ביו"ט דאסור בעשיית מלאכה חמשה ביוה"כ דענוש כרת ששה שבת דאיכא איסור סקילה שבעה

גופא רב איקלע לבבל בתענית צבור קם קרא בספרא פתח בריך חתם ולא בריך נפול כולי עלמא אאנפייהו ורב לא נפל על אנפיה מ"ט רב לא נפיל על אפיה

רצפה של אבנים היתה ותניא (ויקרא כו, א) ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה עליה אי אתה משתחוה בארצכם אבל אתה משתחוה על אבנים של בית המקדש כדעולא דאמר עולא לא אסרה תורה אלא רצפה של אבנים בלבד

אי הכי מאי איריא רב אפילו כולהו נמי קמיה דרב הואי

וליזיל לגבי ציבורא ולינפול על אפיה לא בעי למיטרח ציבורא ואיבעית אימא רב פישוט ידים ורגלים הוה עביד וכדעולא דאמר עולא לא אסרה תורה אלא פישוט ידים ורגלים בלבד

וליפול על אפיה ולא ליעביד פישוט ידים ורגלים לא משני ממנהגיה

ואיבעית אימא אדם חשוב שאני כדרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע בן נון דכתיב (יהושע ז, י) ויאמר ה' אל יהושע קום לך [וגו']

תנו רבנן קידה על אפים שנאמר (מלכים א א, לא) ותקד בת שבע אפים ארץ כריעה על ברכים וכן הוא אומר (מלכים א ח, נד) מכרוע על ברכיו השתחואה זו פישוט ידים ורגלים שנאמר (בראשית לז, י) הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה

לוי אחוי קידה קמיה דרבי ואיטלע

והא קא גרמא ליה והאמר רבי אלעזר לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע ומנו לוי הא והא גרמא ליה

אמר רב חייא בר אבין חזינא להו לאביי

but did not go out [during the reading of the law].1 Come and hear: ‘The general principle is that wherever the people would be hindered from their work, as on a public fast and on the month of Ab, three read, and where the people would not be hindered from their work, as on New Moons and the intermediate days of festivals,2 four read’. This settles the question. Said R. Ashi: But we have learnt differently, viz., THIS IS THE GENERAL RULE: WHEREVER THERE IS A MUSAF BUT NOT A FESTIVAL FOUR READ: Now what is added [by the words ‘THIS IS THE GENERAL RULE’]? Is it not a public fast and the month of Ab? But according to R. Ashi,3 whose view then is recorded in the Mishnah? It is neither that of the First Tanna nor of R. Jose, as it has been taught: ‘If it [the month of Ab] falls on Monday or Thursday, three read and one [of them] says a haftarah. If on Tuesday or Wednesday, one reads and [the same] one says the haftarah. R. Jose, however, says that in all cases three read and one [of them] says the haftarah’. But still4 the words ‘THIS IS THE GENERAL RULE are difficult! — No. They add New Moon and the intermediate days. But as these are stated explicitly: ON NEW MOONS AND THE INTERMEDIATE DAYS FOUR READ? — [The Mishnah]5 is merely giving an indication that you should not say that the festivals and the intermediate days have the same rule, but you should take this as a general principle, that for every additional distinguishing mark an additional person reads. Hence on New Moon and the intermediate days, when there is an additional sacrifice, four read; on festivals, when [in addition] work is prohibited, five read; on the Day of Atonement when [in addition] there is a penalty of kareth, six read; on Sabbath when there is a penalty of stoning, seven read. The text [above stated]: ‘Rab happened to be in Babylon on a public fast. He came forward and read in the scroll. He made a blessing before commencing, but made no blessing after finishing. The whole congregation [subsequently] fell on their faces, but Rab did not fall on his face’. Why did not Rab fall on his face? There was a stone pavement there and it has been taught: ‘Neither shall ye place any figured stone in your land to bow down upon it:6 upon it ye may not bow down in your land, but you may prostrate yourselves on the stones in the Temple’, this teaching is in accord with the opinion of ‘Ulla, who said: The Torah [here] is forbidding only a pavement of stone. If that is the case, why is only Rab mentioned? All the rest should equally have abstained? — It was in front of Rab. But could he not have gone among the congregation and fallen on his face? — He did not want to trouble the congregation.7 Or if you like I can say that Rab usually spread out his hands and feet [when he fell on his face], and he followed the opinion of ‘Ulla, who said, The Torah forbade only the spreading out of the hands and feet. But could he not have fallen on his face without spreading out his hands and feet? — He did not care to change his custom. Or if you like I can say that for a distinguished man the rule is different, as laid down by R. Eleazar; for R. Eleazar said: A man of eminence is not permitted to fall on his face8 unless he is [sure of being] answered like Joshua son of Nun, as it is written, Wherefore now art thou fallen upon thy face.9 Our Rabbis have taught: Kidah means falling upon the face, as it says, Then Bathsheba bowed [wa-tikod] with her face to the earth.10 Keri'ah means going down upon the knees, and so it says, [Solomon arose] from kneeling [mi-kroa’] on his knees.11 Hishtahawa'ah is spreading out of the hands and feet, as it says, Shall I and thy mother and thy brethren come to prostrate ourselves [lehishtahawoth] before thee to the earth.12 Levi displayed a kidah13 in the presence of Rabbi and became lame.14 But was this the cause of his accident? Did not R. Eleazar Say: ‘A man should never complain against heaven, because a great man complained against heaven and he became lame; and who was he? Levi’?15 — Both things caused it. R. Hiyya b. Abin said: I saw Abaye New Moon it was the custom for women to abstain from work. V. Rashi and Tosaf. [In ancient times as long as the Temple stood New Moon was marked by a cessation of work; cf. Pseudo-Jonathan on I Sam. XX, 19; v. Halevy, Doroth, I, p. 330ff]. GENERAL RULE.