תלמוד בבלי
חגיגה
דף ד׳ ע״ב
מפנקי - שאין הולכין בלא מנעל דאין אדם נכנס להר הבית במנעלו דכתיב מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי:
פטורים מן הראיה - אין חייבין לשלוח עולות ראיותיהן על ידי שליח:
טמא אינו (חייב) בביאה שאינו יכול ליכנס למקדש דכתיב (כי מקדש) ה' טמא ונכרתה (במדבר י״ט:י״ג):
ערל - ישראל שמתו אחיו מחמת מילה:
הכי גרסינן דמרבי ליה ערל כטמא:
איש איש - מזרע אהרן והוא צרוע או זב:
לרבות את הערל - שהוא כטמא שלא יאכל תרומה אם כהן הוא:
עבד - שהוא חביב לרבו עד שרבו מצפה ושואף מתי יראהו יתרחק מעליו:
יתרחק מעליו - איך הגיע יום שנהפך לו לשונא ורחקו וצוה שלא יראהו שנאמר כי תבאו וגו':
תוכחה - שמוכיח פשעו בפניו:
מאי היא - מנא לן דמתיירא:
כולי האי ואולי - כל היסורין הללו יקבל ועודנו בספק אם תהיה לו תקוה:
ויש נספה בלא משפט - יש כלה ואין עון בידו ולא היה משפט לספות:
ומי איכא דאזיל כו' - הש"ס קא בעי לה:
אמר ליה - מלאך לשלוחו:
אייתי לי מרים מגדלא נשייא - הרוג את מרים המקלעת שיער הנשים:
היכי יכלת לה - מאחר שלא הגיע זמנה:
הות נקיטא מתארא בידה - היתה אוחזת בידה האוד של תנור שקורין פרגו"ן:
Sefaria
יְשַׁעְיָהוּ א׳:י״ב · אֵיכָה ג׳:כ״ט · צְפַנְיָה ב׳:ג׳ · שבת ק״ד: · סנהדרין ס״ז. · מִשְׁלֵי י״ג:כ״ג · כריתות ו׳: · כריתות ז׳. · נידה מ״ו. · דְּבָרִים י״ב:ה׳ · דְּבָרִים י״ב:ו׳ · יבמות ע״ב: · וַיִּקְרָא כ״ב:ד׳ · יבמות ע״ד. · סנהדרין ד׳: · שְׁמוֹת כ״ג:י״ז · יְשַׁעְיָהוּ א׳:י״ב · דְּבָרִים כ״ז:ז׳ · יְשַׁעְיָהוּ א׳:י״א · בְּרֵאשִׁית מ״ה:ג׳ · שְׁמוּאֵל א כ״ח:ט״ו · בְּרֵאשִׁית כ״ח:ט״ו · שְׁמוּאֵל א כ״ח:י״ג
מסורת הש״ס
כריתות ו׳: · כריתות ז׳. · נידה מ״ו. · יבמות ע״ב: · יבמות ע״ד. · סנהדרין ד׳: