ברכות

חברותא כלפי שמיא – מנהג שנוהג אדם בחברו ינהג אצל המקום ולא יזהר בתפלתו:

מחינן ליה – כלומר מלמדין אותו שיכוין ומכין אותו אם ירגיל בכך:

מרזפתא – קורנס ותשם את המקבת בידה מתרגמינן מרזפתא (שופטים ד׳:כ״א):

מתני' ולא יהא סרבן באותה שעה – לפי ששאר יורדין לפני התיבה כשאומרים לו לך רד צריך לסרב פעם אחת כלומר איני כדאי לכך כדאמרי' לקמן בשמעתין אבל זה לא יסרב מפני שגנאי הוא שתהא התפלה מופסקת כל כך:

מתחלת הברכה שטעה זה – אם דלג אחת מן הברכות ואמר אחרת ואינו יודע לשוב ולאחוז סדרו יתחיל העובר תחתיו אותה ברכה שדלג זה ואומר משם ולהלן:

לא יענה אמן אחר הכהנים – הש"צ בסוף כל ברכה וברכה:

מפני הטירוף – שלא תטרף דעתו ויטעה לפי שש"צ הוא צריך להתחיל ברכה שניה ולומר לפני הכהנים כל תיבה ותיבה כדאמרינן במס' סוטה (דף לט:) ובענותו אמן לא יוכל לכוין מהר ולהתחיל בברכה שלאחריו:

אם אין שם כהן אלא הוא – החזן:

לא ישא את כפיו – שמא לא יוכל לחזור לתפלתו לדעת לכוין להתחיל בשים שלום שדעתו מטורפת מאימת הצבור:

ואם הבטחתו – כלומר אם בטוח הוא שאין דעתו מטורפת מאימת הצבור:

גמ' יסרב – כשאומרים לו לך יעשה עצמו כלא רוצה כלומר איני כדאי:

שהקדיחתו – לשון שרפה כמו כי אש קדחה באפי (דברים ל״ב:כ״ב):

מהבהב – כלומר מזמין עצמו כמו ננער לעמוד:

אין להן סדר – ואם דלג ברכה אחת ואח"כ נזכר בה אומרה אף שלא במקומה:

מתחלת הברכה שטעה זה – וממילא משתמע דגומר ממנה והלאה אלמא על סדרה צריך לחזור ולאומרה:

חדא ברכתא נינהו – ודקתני מתני' מתחלת הברכה שטעה זה היינו אתה חונן:

ונפטר – נוטל רשות:

א"צ להזכיר שמו – של חולה:

תחלה וסוף – במודים ולך נאה להודות: