Berakhot — Daf 34a

חברותא כלפי שמיא מי איכא אי לא כוון דעתיה מעיקרא מחינן ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה:

מתני׳ (האומר יברכוך טובים הרי זה דרכי מינות) העובר לפני התיבה וטעה יעבור אחר תחתיו ולא יהא סרבן באותה שעה מהיכן הוא מתחיל מתחלת הברכה שטעה זה

העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטרוף ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי:

גמ׳ ת"ר העובר לפני התיבה צריך לסרב ואם אינו מסרב דומה לתבשיל שאין בו מלח ואם מסרב יותר מדאי דומה לתבשיל שהקדיחתו מלח כיצד הוא עושה פעם ראשונה יסרב שניה מהבהב שלישית פושט את רגליו ויורד

ת"ר שלשה רובן קשה ומיעוטן יפה ואלו הן שאור ומלח וסרבנות

אמר רב הונא טעה בשלש ראשונות חוזר לראש באמצעיות חוזר לאתה חונן באחרונות חוזר לעבודה

ורב אסי אמר אמצעיות אין להן סדר

מתיב רב ששת מהיכן הוא חוזר מתחלת הברכה שטעה זה תיובתא דרב הונא

אמר לך רב הונא אמצעיות כלהו חדא ברכתא נינהו

אמר רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות אלא באמצעיות דא"ר חנינא ראשונות דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו אמצעיות דומה לעבד שמבקש פרס מרבו אחרונות דומה לעבד שקבל פרס מרבו ונפטר והולך לו

ת"ר מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר והיה מאריך יותר מדאי א"ל תלמידיו רבינו כמה ארכן הוא זה אמר להם כלום מאריך יותר ממשה רבינו דכתיב ביה (דברים ט, כה) את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה וגו'

שוב מעשה בתלמיד א' שירד לפני התיבה בפני ר"א והיה מקצר יותר מדאי א"ל תלמידיו כמה קצרן הוא זה א"ל כלום מקצר יותר ממשה רבינו דכתיב (במדבר יב, יג) אל נא רפא נא לה

א"ר יעקב אמר רב חסדא כל המבקש רחמים על חבירו אין צריך להזכיר שמו שנאמר אל נא רפא נא לה ולא קמדכר שמה דמרים:

ת"ר אלו ברכות שאדם שוחה בהן באבות תחלה וסוף בהודאה תחלה וסוף ואם בא לשוח בסוף כל ברכה וברכה ובתחלת כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה

אר"ש בן פזי אריב"ל משום בר קפרא הדיוט כמו שאמרנו

Can one behave familiarly with Heaven? If he did not recite with attention at first, we hit him with a smith's hammer until he does attend. MISHNAH. [IF ONE SAYS, LET THE GOOD BLESS THEE, THIS IS A PATH OF HERESY].  IF ONE WAS PASSING BEFORE THE ARK AND MADE A MISTAKE, ANOTHER SHOULD PASS IN HIS PLACE, AND AT SUCH A MOMENT ONE MAY NOT REFUSE. WHERE SHOULD HE COMMENCE? AT THE BEGINNING OF THE BENEDICTION IN WHICH THE OTHER WENT WRONG. THE READER  SHOULD NOT RESPOND AMEN AFTER [THE BENEDICTIONS OF] THE PRIESTS  BECAUSE THIS MIGHT CONFUSE HIM. IF THERE IS NO PRIEST THERE EXCEPT HIMSELF, HE SHOULD NOT RAISE HIS HANDS [IN PRIESTLY BENEDICTION], BUT IF HE IS CONFIDENT THAT HE CAN. RAISE HIS HANDS AND GO BACK TO HIS PLACE IN HIS PRAYER,  HE IS PERMITTED TO DO SO. GEMARA. Our Rabbis taught: If one is asked to pass before the Ark, he ought to refuse,  and if he does not refuse he resembles a dish without salt; but if he persists too much in refusing he resembles a dish which is over-salted. How should he act? The first time he should refuse; the second time he should hesitate; the third time he should stretch out his legs and go down. Our Rabbis taught: There are three things of which one may easily have too much  while a little is good, namely, yeast, salt, and refusal. R. Huna said: If one made a mistake in the first three [of the Tefillah] blessings, he goes back to the beginning; if in the middle blessings, he goes back to 'Thou graciously grantest knowledge;  if in the last blessings, he goes back to the 'Abodah.  R. Assi, however, says that in the middle ones the order need not be observed.  R. Shesheth cited in objection: 'Where should he commence? At the beginning of the benediction in which the other went wrong'.  This is a refutation of R. Huna, is it not?  — R. Huna can reply: The middle blessings are all one. Rab Judah said: A man should never petition for his requirements either in the first three benedictions or in the last three, but in the middle ones. For R. Hanina said: In the first ones he resembles a servant who is addressing a eulogy to his master; in the middle ones he resembles a servant who is requesting a largess from his master, in the last ones he resembles a servant who has received a largess from his master and takes his leave. Our Rabbis taught: Once a certain disciple went down  before the Ark in the presence of R. Eliezer, and he span out the prayer to a great length. His disciples said to him: Master, how longwinded this fellow is! He replied to them: Is he drawing it out any more than our Master Moses, of whom it is written: The forty days and the forty nights [that I fell down]?  Another time it happened that a certain disciple went down before the Ark in the presence of R. Eliezer, and he cut the prayer very short. His disciples said to him: How concise this fellow is! He replied to them: Is he any more concise than our Master Moses, who prayed, as it is written: Heal her now, O God, I beseech Thee?  R. Jacob said in the name of R. Hisda: If one prays on behalf of his fellow, he need not mention his name, since it says: Heal her now, O God, I beseech Thee', and he did not mention the name of Miriam. Our Rabbis taught: These are the benedictions in saying which one bows [in the Tefillah]: The benediction of the patriarchs,  beginning and end, and the thanksgiving, beginning and end.  If one wants to bow down at the end of each benediction and at the beginning of each benediction, he is instructed not to do so. R. Simeon b. Pazzi said in the name of R. Joshua b. Levi, reporting Bar Kappara: An ordinary person bows as we have mentioned;