ברכות

והשקיף – חשב לזכור אותה לשון סוכה כדמתרגמינן וישקף ואסתכי (בראשית יט):

רשע מעיקרו – ושב מרשעתו פעמים שחוזר ונעשה רשע:

הוא ינאי – ששנינו בקידושין (פ"ג דף סו.) שהרג חכמי ישראל:

ינאי רשע מעיקרו – ונעשה צדיק וחזר לרשעתו:

דאתחיל בה – התחיל לאומרה וטעה באמצעיתה:

לא שנו – הא דאמר רב יהודה מעלין אותו:

שבעה קולות – במזמור קול ה' על המים (תהילים כ״ט:ג׳):

שאמרה חנה – בפרשת עלץ לבי (שמואל א ב):

כ"ד רננות – בפרשת ויעמוד שלמה (מלכים א ח׳:כ״ב) רנה תפלה תחנה כלהון כ"ד איכא:

ביומא דרחמי – שהוצרך לבקש רחמים שדבקו שערים זה בזה ולא היו מניחין להכניס ארון לבית קדשי הקדשים כדאמרי' במועד קטן (דף ט.):

מעין כל ברכה – אומר בקוצר ומברך על כל אחת ואחת:

הביננו – ואינו מברך אלא שומע תפלה בכל הברכות שבין שלש ראשונות לשלש אחרונות הביננו כנגד אתה חונן ומול את לבבנו כנגד השיבנו לסלוח לנו כנגד סלח לנו להיות גאולים כנגד גאולה וכן כולם:

בנאות ארצך – לשון נוה כמו בנאות דשא ירביצני (תהילים כ״ג:ב׳) והוא כנגד ברכת השנים:

והתועים על דעתך – העוברים על דבריך:

ישפטו – כנגד צדקה ומשפט. לשון אחר והתועים במשפט על דעתך ישפטו השיבם ללמדם לשפוט כדבריך וכן עיקר נראה לי וכן בה"ג:

לייט עלה אביי – לפי שמדלג הברכות וכוללן בברכה אחת:

כל השנה מי עבדינן כר' עקיבא – כלומר כשאנו מתפללין י"ח שלמות מי עבדינן כר' עקיבא לומר ברכה רביעית בפני עצמה דהשתא כשמתפללין הביננו נעביד כותיה:

שבע תקון – שלש ראשונות ושלש אחרונות והביננו:

ונכללה – להבדלה:

מכלל – בתוך הביננו כדרך שהוא כוללה בחונן הדעת ויאמר הביננו ה' אלהינו המבדיל בין קדש לחול לדעת דרכיך:

לאטרודי – לטעות:

בתחלת – התפלה יכול אדם לכוין דעתו יותר מן האמצע:

גבורות גשמים – הזכרה בעלמא היא לפיכך מחזירין אותו שאינה תפלה שיכול לאומרה בשומע תפלה:

ביחיד – מחזירין אותו:

בצבור – יחיד המתפלל עם הצבור:

דאדכר קודם ש"ת – אין מחזירין אותו שיכול לאומרה בשומע תפלה: