תלמוד בבלי
ברכות
דף כ״ט ע״ב
תחנונים – כגון אלהי נצור לשוני מרע שאנו אומרים בעמידה אחר תפלה:
אבל אם אינו רגיל – הויא סיום תפלתו כעקירה אפילו לא עקר:
כמשוי – והיינו לשון קבע חוק קבוע הוא עלי להתפלל וצריך אני לצאת ידי חובתי:
מי שאינו יכול – לכוין לבו לשאול צרכיו:
לחדש בה דבר – בבקשתו והיינו לשון קבע כיום כן אתמול כן מחר:
דילמא מטרידנא – שמא אטעה ולא אדע לחזור למקום שהפסקתי:
שאינו מתפלל עם דמדומי חמה – והיינו לשון קבע תפלתו עליו חוק קבוע לצאת ידי חובה ואינו מקפיד לחזר אחר שעת מצוה ועת רצון:
עם דמדומי חמה – תפלת יוצר עם הנץ החמה ותפלת המנחה עם שקיעת החמה:
ייראוך עם שמש – זו תפלת יוצר:
ולפני ירח – זו מנחה:
לייטי במערבא – על מי שמשהה תפלת המנחה עד דמדומי חמה שמא תטרף לו השעה ע"י אונס ועבר הזמן:
בכל פרשת העבור וכו' – כמו פרישת העבור:
אפי' בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה – והכי משמע בכל עניני פרישת העבור כגון עברה בעברה:
יהיו כל צרכיהם – גלוים לפניך לרחם עליהם:
אפי' בשעה שהם עוברים – ולשון פרשת העבור שהן פורשין לעבירה:
עשה רצונך בשמים – שאין שם חטא ואין רצונך עליהם אלא לטוב ועבור לתחתונים על רצונך:
ותן – להם ליראיך:
נחת רוח – שלא יתערבב רוחם על ידי הבריות כגון ע"י חיות ולסטים:
והטוב בעיניך עשה – אתה להם ודוגמא זו מצינו בספר שופטים ויאמרו בני ישראל חטאנו עשה אתה לנו (כטוב) [ככל הטוב] בעיניך אך הצילנו וגו':
שועת – לשון גניחה יותר מתפלה:
ודעתם קצרה – ואינם יודעים לפרש צרכיהם:
לא תרתח ולא תחטי – לא תכעוס שמתוך הכעס אתה בא לידי חטא:
לא תרוי – לא תשתכר ביין:
המלך – טול רשות:
Sefaria