תלמוד בבלי
ברכות
דף כ״ה ע״ב
בטופח ע"מ להטפיח איכא בינייהו – ת"ק בעי על מנת להטפיח ור' יוסי מחמיר:
לימא תנא סתמא כר' אליעזר – והלכה כמותו:
דילמא לותיקין קאמרה מתני' עם הנץ החמה אבל לכ"ע עד שלש שעות:
והרי לבו רואה את הערוה – קס"ד כל אבר שאין דרכו לראות את הערוה [ורואה] אותו בשעה שקורא בתורה קרינן ביה ולא יראה בך ערות דבר:
לא נתנה תורה למלאכי השרת – שאין להם ערוה על כרחנו יש לנו ערוה ואין אנו יכולים להשמר מכל זה:
בעששית – לנטירנ"א בלע"ז כלומר מחיצת זכוכית או קלף דק מפסיק בנתיים והיא נראית:
בכסוי תליא מילתא – וכסית את צאתך:
כל שהוא – מעט:
ברוק – רוקק עליה ומכסה אותה ברוק:
מים הרעים – סרוחים:
וכמה מיא רמי ואזיל – כמה ישליך לתוכם ויבטלם הלא מרובין הם:
ומי רגלים – מועטין והם בכלי והוא בא לקרות ק"ש אצלם:
לבסוף – שמי רגלים בכלי וזה נותן לתוכן מים בההיא קאמר ר' זכאי רביעית:
אבל לכתחלה – שקדמו המים למי רגלים דברי הכל כל שהוא שכשמטיל מי רגלים בכלי לבסוף ראשון ראשון שנופל לתוך המים מתבטל ואע"פ שהם רבים והולכין כבר בטלו:
אייתי לי רביעתא – אפי' בתחלה:
גרף ועביט – שניהם כלי חרס הם אלא של רעי קרוי גרף ושל מי רגלים קרוי עביט:
אסור לקרות ק"ש כנגדם – הואיל ומיוחדין לכך ואע"פ שאין בתוכן כלום:
ומי רגלים עצמן – בכלי שאינו מיוחד להם:
בין לפני המטה – שאין המטה מפסקת בינו לבינם:
בין לאחר המטה – שהמטה מפסקת ביניהם אסור:
או שיניחם תחת המטה גרסינן – ולא גרסינן כלי בתוך כלי:
תחת המטה – כאילו היו טמונים בארץ:
היכי קאמר – רשב"ג:
בעיין איפשיטא לן – שאלתנו נתפרשה לה בחלוק שבין לפני המטה ולאחר המטה:
מתנייתא מיהו קשיין – שהוחלפה שיטתן:
מאן שמעת ליה וכו' – לא ידעתי היכן היא:
פשיטא לי – במניחן תחת המטה ורגליה קצרים שאין הימנה ולקרקע שלשה טפחים כלבוד דמי והרי הן כטמונים:
עשרה ודאי – לא שאלתי ממנו דנראה כאילו אינה תחתיה מאחר שיש הפסק כל כך אין זה כסוי:
עייליה לחופה ולא הוה מסתייעא מילתא – דנישואין שלא היה יכול לבעול:
סכנתון לברי – כמעט סכנתם את בני למות בעונש העון:
אפילו עשרה מאני – וכולן כליין כחד מאנא דמי:
Sefaria
שבת ק״נ. · יְחֶזְקֵאל כ״ג:כ׳ · בְּרֵאשִׁית ט׳:כ״ג · פסחים מ״ז: · ברכות ט׳: · יומא ל׳. · קידושין נ״ד. · קידושין נ״ד. · עירובין צ״ב: · דְּבָרִים כ״ג:ט״ו · דְּבָרִים כ״ג:י״ד
מסורת הש״ס