תלמוד בבלי
ברכות
דף כ״ד ע״א
כל לנטורינהו טפי עדיף – להו מבזיוני כמה שהוא מוזהר על שמירתן מן העכברים ומן הגנבים טפי עדיף להו מבזיוני:
בכובע – הוא הכיס שלהם:
למורשא דכובע – שהתפילין נכרין בבליטתן בקצה הכיס והוא כמורשא:
צייר להו בכילתא – ביריעה הפרוסה סביבו' מטתו קושרן:
ומפיק למורשהון לבר – בליטת הקשר שהתפילין בולטין מן היריעה היה הופך לצד החוץ ולא לצד המטה:
אשרשיפא – ספסל:
יום טבילה הוה – יום שטבלה אשתו דהוה ליה ליל תשמיש והיינו כשמואל דאמר אפילו אשתו עמו:
ולאגמורן הלכה למעשה – מה שצוני להביאם לו לא עשה אלא ללמדני הלכה לעשות מעשה כשמואל:
ואפילו אשתו עמו – שיחזיר פניו דכל זמן שהן פונים פנים כנגד פנים פשיטא ליה דאסור דאיכא הרהור נגיעת ערוה על ידי אברי תשמיש:
אשתו כגופו – ורגיל בה וליכא הרהור כולי האי:
בשלמא לרב יוסף – דאמר אשתו היא דשריא אבל אחר לא מתרץ להו למתניתא הא באשתו הא באחר והא דקתני בני ביתו אינו אשתו:
היה ישן במטה ובני ביתו – ואשתו בכלל ביתו:
לדידי נמי – בין אשתו בין אחר פלוגתא דהני תנאי היא:
הא איכא עגבות – דנגעי אהדדי:
וקוצה חלתה ערומה – ואף על פי שערום אסור לברך אשה יושבת מותרת שבישיבתה פניה שלמטה מכוסים בקרקע:
אבל לא האיש – מפני שהביצים והגיד בולטין ונראין ואף על פי שמגולות עגבותיו והיינו סייעתא:
כגון שהיו פניה טוחות – דבוקות ומכוסות בקרקע טוחות משמע לשון שעיעות טיח חלק שאינה בולטת אפלטיירש"א בלע"ז:
בת שלש ובן תשע – שהוא זמן שהן באין לכלל ביאה:
בת י"א ובן י"ב – זמן שהן באות לכלל שערות ושדיהן נכונים שמשם ואילך באות לכלל [ביאה] שאדם מתאוה להן:
התם אמר רבא – גבי תפילין תחת מראשותיו דקאמר שמואל אפי' אשתו עמו הלכה כשמואל:
הכא – גבי שנים שהם ישנים דקא שרי שמואל באשתו עמו מאי:
מחתא מחתינהו – באריגה אחת ארגתם:
יצא שערו בבגדו – שנקב בגדו כנגד זקן התחתון ויצא מן השער בנקב מהו מי הוי ערוה לקרות ק"ש כנגדו או לא:
שער שער – כלומר מה בכך:
לאסתכולי בה – אם אשת איש היא:
תכשיטין שבפנים – כומז דפוס של בית הרחם שהיו עושין לבנותיהן ונוקבין כותלי בית הרחם כדרך שנוקבין את האזנים ותוחבין אותו כדי שלא יזדקקו להן זכרים:
עם תכשיטין שבחוץ – אצעדה וצמיד הן הביאו אותן על כפרת הרהור עבירה שנסתכלו בבנות מדין:
לאשתו ולק"ש – אם טפח מגולה בה לא יקרא ק"ש כנגדה:
שוק – באשת איש:
ערוה – להסתכל וכן באשתו לק"ש:
גלי שוק – וכתיב בתריה תגל ערותך:
קולך ערב – מדמשבח לה קרא בגוה שמע מינה תאוה היא:
התולה תפיליו – ביתד יתלו חייו:
דורשי רשומות – קשרים וסתומים הכלולים בתורה דורשי חמורות גרסינן והיא היא:
זה התולה תפיליו – שהתורה חייו של אדם ורמז לך הכתוב שיתלו חייו:
ברצועה – והקציצה למטה גנאי הוא להם אבל תולה הוא אותם בקציצה ותהא הקציצה מונחת על היתד והרצועה למטה:
בכיסתא תלה – בתוך תיקן היו ותלה התיק:
שגיהק – ריט"ייר בלע"ז פעמים שאדם מוציא מגופו לפיו נפיחה מתוך שובעו וריחה כריח המאכל שאכל:
פיהק – באליי"ר בלע"ז חיך מלקוחיו פותח להוציא רוח הפה מלא כאדם שרוצה לישן או שעמד משינה:
ונתעטש – שטרנוד"ר בלע"ז ויש שדורשים גיהק נוטריקון גו הקים שטריליי"ר פיהק פיו הקים:
ורק – ע"ג קרקע:
Sefaria
בְּמִדְבַּר ט״ו:כ׳ · קידושין פ״א: · יבמות י״ב: · קידושין ס״ג: · נידה מ״ה: · יבמות ק׳: · כתובות ל״ט. · יְחֶזְקֵאל ט״ז:ז׳ · פסחים מ״ב. · שבת קמ״ח. · חולין נ״ח: · שבת ס״ד: · בְּמִדְבַּר ל״א:נ׳ · יְשַׁעְיָהוּ ג׳:י״ח · יְשַׁעְיָהוּ מ״ז:ב׳ · יְשַׁעְיָהוּ מ״ז:ג׳ · שִׁיר הַשִּׁירִים ב׳:י״ד · שִׁיר הַשִּׁירִים ד׳:א׳ · דְּבָרִים כ״ח:ס״ו · יומא י״א. · עירובין ג׳.
מסורת הש״ס
קידושין פ״א: · יבמות י״ב: · קידושין ס״ג: · נידה מ״ה: · יבמות ק׳: · כתובות ל״ט. · פסחים מ״ב. · שבת קמ״ח. · חולין נ״ח: · שבת ס״ד: · יומא י״א. · עירובין ג׳.