ברכות

יפנה – לנקביו:

דכתיב ארחץ בנקיון – משמע ארחץ כל הגוף ולא כתיב ארחיץ כפי לדרשה אתא לומר שמעלה עליו שכר רחיצת כפיו כאלו טבל כל גופו:

קסמית – קיסם:

לק"ש – בעידנא דק"ש שזמנה קבוע פן יעבור הזמן אבל לתפלה דכל היום זמנה הוא צריך למהדר אמיא:

מתני' ולא דקדק באותיותיה – לפרשן יפה בשפתיו:

תרתי ש"מ – כי דרשת נמי שמע בכל לשון שאתה שומע ש"מ נמי דצריך להשמיע לאזנו:

לא יתרום – לפי שאינו שומע הברכה שהוא מברך עליה:

מאן תנא כו' לא יצא – אפי' בדיעבד ה"מ כו':

ברכה דרבנן היא – דאמור רבנן (פסחים ד' ז:) כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן:

וממאי דר' יוסי היא – קס"ד האי דמוקמי לה כר' יוסי משום דסבירא לן דר' יהודה לכתחלה נמי מכשיר:

דלמא ר' יהודה היא – וק"ש נמי דיעבד אין לכתחלה לא. ה"ג ול"ג אפילו:

משום ר' יוסי – להודיעך כחו דאפי' דיעבד נמי לא יצא:

בלבו – שלא השמיע לאזנו:

ואי ר' יוסי דיעבד נמי לא – דהא בהמ"ז דאורייתא היא ואכלת ושבעת וברכת (דברים ח׳:י׳):

אלא מאי ר' יהודה – וק"ש דיעבד אין לכתחלה לא והא דתרומה וברכת המזון דר' יהודה:

אלא רבי יהודה לכתחלה קאמר – והא דרבי יהודה בריה דר' שמעון בן פזי ר' יהודה היא ודתרומה ר' יוסי היא ומודה הוא דברכות דרבנן דיעבד שפיר דמי והא דברכת המזון ר' יהודה היא משמיה דרביה ר' אלעזר בן עזריה דאומר צריך שישמיע לאזנו וכל צריך לכתחלה משמע הא דיעבד שפיר דמי:

אחר כוונת הלב כו' – ואפי' לכתחלה נמי א"צ:

השתא דאתית להכי – דאשמעת לן פלוגתא דר"מ:

אפילו תימא ר' יהודה – דאמר בק"ש נמי יצא דיעבד אין לכתחלה לא והא דברכת המזון ודתרומה רבי יהודה היא ודקא קשיא לך דר' יהודה בריה דר"ש בן פזי מני ר"מ היא דמכשר לכתחלה:

מאן תנא חרש דיעבד נמי לא – דקתני גבי שוטה:

לא יצא – דיעבד הוא: