ברכות

וה' אלהים אמת – לכך אין מפסיקין בין אני ה' אלהיכם לאמת:

כל אמת אמת תפסיה להאי – ריהטא של אמת תפסתו לזה:

הא שמעתתא – דרב שמואל בר יהודה אמר אמרי במערבא וכו'. ק"ש של ערבית אין קורין בה פרשת ציצית כולה לפי שאין מצות ציצית בלילה אבל מתחילין אותה ומפסיקים בה ומדלגים ואומרים אני ה' אלהיכם אמת:

לא יתחיל – אין צריך להתחיל ויאמר ערבית:

אתחולי מתחלינן – דהא מתחלי במערבא:

אמר אני ה' אלהיכם – דהיינו פרשת ציצית:

צריך לומר אמת – כדכתיב וה' אלהים אמת:

והא בעי לאדכורי יציאת מצרים – דתנן (לעיל ברכות ד' יב:) מזכירין יציאת מצרים בלילות ואי לא אמר אמת ואמונה ולא אמר פרשת ציצית היכי מדכר יציאת מצרים:

ושרנו לך – מי כמכה באלים וגו' מלכותך ראו בניך עד גאל ישראל והשכיבנו:

שזה ללמוד – ודברת בם:

וזה ללמד – ולמדתם אותם את בניכם ואם לא למד תחלה היאך ילמד את בניו:

וזה לעשות – ויאמר אין בה אלא עשייה:

וקשרתם – דתפילין:

וכתבתם – דמזוזה עשייה היא:

רב משי ידי – פעם אחת ראוהו שעשה כן:

והיכי עביד הכי – שהקדים ק"ש לתפילין:

כוך – קבר שחופרין בקירות מערה ארכו ד' ורחבו ז' טפחים:

פטור מק"ש – דהעוסק במצוה פטור מן המצוה כדאמרינן בפ"ק (ד' יא.) בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה:

וסיפא בתרתי – והכי קאמר אם שנים הם מניח את חבירו חופר והוא עולה ומקיים מצות ק"ש ותפילין ותפלה וחוזר למלאכה וחבירו יעלה ויניח תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל:

מ"מ – תפילין קודמים לק"ש:

עול מצות – דהנחת תפילין עול מצוה הוא:

קריאה לקריאה – שמע שהוא קבלת מלכות שמים לוהיה אם שמוע שהוא קבלת עול מצות:

ומקדים – משכים:

ומברך – על התורה:

ומתני פרקין – אלמא מקדים הוא לעסוק בתורה דהיינו עשייה דמצוה מקמי מלכות שמים:

שלוחא הוא דעוית – השליח קלקל שאיחר להביא לו תפילין מעיקרא והגיע זמן ק"ש והוזקק לקרות כדי שלא יעבור הזמן וכי מטי שלוחא דתפילין אנחינהו:

כאלו מעיד עדות שקר בעצמו – לישנא מעליא:

כאילו הקריב עולה בלא מנחה – שחייבו הכתוב להקריב עמה שנא' (במדבר כ״ח:ה׳) ועשירית האיפה וגו' אף הקורא ואינו מקיים אינו גומר את המצוה:

נסכים – הוא היין המתנסך על גבי המזבח אחר העולה והזבח כדכת' ונסכיה' חצי ההין וגו'(שם) וה"ה דמצי למימ' כאילו הקריב עולה בלא מנחה ונסכים דהא עולה נמי טעונה נסכים אלא לישנא דקרא נקט עולה ומנחה זבח ונסכים: