Berakhot — Daf 15a

יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל וזו היא מלכות שמים שלמה

א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא ק"ש ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן דכתיב (תהלים כו, ו) ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' א"ל רבא לא סבר לה מר כאילו טבל דכתיב ארחץ [בנקיון] ולא כתב ארחיץ [כפי]

א"ל רבינא לרבא חזי מר האי צורבא מרבנן דאתא ממערבא ואמר מי שאין לו מים לרחוץ ידיו מקנח ידיו בעפר ובצרור ובקסמית

א"ל שפיר קאמר מי כתיב ארחץ במים בנקיון כתיב כל מידי דמנקי דהא רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא

והני מילי לק"ש אבל לתפלה מהדר ועד כמה עד פרסה והנ"מ לקמיה אבל לאחוריה אפילו מיל אינו חוזר [ומינה] מיל הוא דאינו חוזר הא פחות ממיל חוזר:

מתני׳ הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא ר' יוסי אומר לא יצא

קרא ולא דקדק באותיותיה ר' יוסי אומר יצא רבי יהודה אומר לא יצא

הקורא למפרע לא יצא קרא וטעה יחזור למקום שטעה:

גמ׳ מאי טעמא דר' יוסי משום דכתיב שמע השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך ות"ק סבר שמע בכל לשון שאתה שומע

ור' יוסי תרתי שמע מינה.

תנן התם חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה

מאן תנא חרש המדבר ואינו שומע דיעבד אין לכתחלה לא

אמר רב חסדא ר' יוסי היא דתנן הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא דברי רבי יהודה ר' יוסי אומר לא יצא

עד כאן לא קאמר ר' יוסי לא יצא אלא גבי ק"ש דאורייתא אבל תרומה משום ברכה הוא וברכה דרבנן ולא בברכה תליא מילתא

וממאי דר' יוסי היא דילמא ר' יהודה היא ואמר גבי ק"ש נמי דיעבד אין לכתחלה לא תדע דקתני הקורא דיעבד אין לכתחלה לא

אמרי האי דקתני הקורא להודיעך כחו דר' יוסי דאמר דיעבד נמי לא דאי ר' יהודה אפי' לכתחלה נמי יצא

במאי אוקימתא כר' יוסי ואלא הא דתניא לא יברך אדם בהמ"ז בלבו ואם בירך

יצא מני לא ר' יוסי ולא ר' יהודה דאי ר' יהודה הא אמר לכתחלה נמי יצא אי ר' יוסי דיעבד נמי לא

אלא מאי ר' יהודה ודיעבד אין לכתחלה לא

אלא הא דתני ר' יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי חרש המדבר ואינו שומע תורם לכתחלה מני

לא ר' יהודה ולא ר' יוסי אי ר' יהודה הא אמר דיעבד אין לכתחלה לא אי ר' יוסי הא אמר דיעבד נמי לא

אלא לעולם רבי יהודה ואפי' לכתחלה נמי ולא קשיא הא דידיה הא דרביה דתנן רבי יהודה אומר משום ר' אלעזר בן עזריה הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו שנאמר (דברים ו, ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אמר ליה רבי מאיר הרי הוא אומר אשר אנכי מצוך היום על לבבך אחר כונת הלב הן הן הדברים

השתא דאתית להכי אפילו תימא רבי יהודה כרביה סבירא ליה ולא קשיא הא רבי מאיר הא רבי יהודה.

תנן התם הכל כשרים לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן ורבי יהודה מכשיר בקטן

מאן תנא חרש דיעבד נמי לא אמר רב מתנה רבי יוסי היא דתנן הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא דברי ר' יהודה רבי יוסי אומר לא יצא

ממאי דרבי יוסי היא ודיעבד נמי לא

he should consult nature and wash his hands and put on tefillin and recite the Shema' and say the tefillah: this is the complete acknowledgment of the kingdom of heaven. R. Hiyya b. Abba said in the name of R. Johanan: If one consults nature and washes his hands and puts on tefillin and recites the Shema' and says the tefillah, Scripture accounts it to him as if he had built an altar and offered a sacrifice upon it, as it is written, I will wash my hands in innocency and I will compass Thine altar, O Lord.  Said Raba to him: Does not your honour think that it is as if he had bathed himself, since it is written, I will wash in purity and it is not written, 'I will wash my hands'. Rabina said to Raba: Sir, pray look at this student who has come from the West [Palestine] and who says: If one has no water for washing his hands, he can rub  his hands with earth or with a pebble or with sawdust. He replied: He is quite correct. Is it written, I will wash in water? It is written: In cleanliness — with anything which cleans. For R. Hisda cursed anyone who went looking for water at the time of prayer.  This applies to the recital of the Shema', but for the tefillah one may go looking. How far? — As far as a parasang. This is the case in front of him, but in the rear, he may not go back even a mil. [From which is to be deduced], A mil he may not go back; but less than a mil he may go back. MISHNAH. IF ONE RECITES THE SHEMA' WITHOUT HEARING WHAT HE SAYS, HE HAS PERFORMED HIS OBLIGATION. R. JOSE SAYS: HE HAS NOT PERFORMED HIS OBLIGATION. IF HE RECITES IT WITHOUT PRONOUNCING THE LETTERS CORRECTLY, R. JOSE SAYS THAT HE HAS PERFORMED HIS OBLIGATION, R. JUDAH SAYS THAT HE HAS NOT PERFORMED HIS OBLIGATION. IF HE RECITES IT BACKWARD,  HE HAS NOT PERFORMED HIS OBLIGATION. IF HE RECITES IT AND MAKES A MISTAKE HE GOES BACK TO THE PLACE WHERE HE MADE THE MISTAKE. GEMARA. What is R. Jose's reason? — Because it is written, 'Hear' which implies, let your ear hear what you utter with your mouth. The first Tanna, however, maintains that 'hear' means, in any language that you understand. But R. Jose derives both lessons from the word. We have learnt elsewhere: A deaf person who can speak but not hear should not set aside terumah;  if, however, he does set aside, his action is valid. Who is it that teaches that the action of a deaf man who can speak but not hear in setting aside terumah is valid if done, but should not be done in the first instance? — Said R. Hisda: It is R. Jose, as we have learnt: IF ONE RECITES THE SHEMA' WITHOUT HEARING WHAT HE SAYS, HE HAS PERFORMED HIS OBLIGATION. R. JOSE SAYS: HE HAS NOT PERFORMED HIS OBLIGATION. Now R. Jose holds that he has not performed his obligation only in the case of the recital of the Shema', which is Scriptural, but the setting aside of terumah, [is forbidden] only on account of the blessing, and blessings are an ordinance of the Rabbis,  and the validity of the act does not depend upon the blessing. But why should you say that this  is R. Jose's opinion? Perhaps it is R. Judah's opinion, and he holds that in the case of the recital of the Shema' also, it is valid only if the act is done, but it should not be done in the first instance, and the proof of this is that he states, IF ONE RECITES, which implies, if done, it is done, but it should not be done in the first instance? — The answer is: The reason why it says, IF ONE RECITES, is to show you how far R. Jose is prepared to go, since he says that even if it is done it is not valid. For as to R. Judah, he holds that even if he does it in the first instance he has performed his obligation. Now what is your conclusion? That it is the opinion of R. Jose. What then of this which we have learnt: A man should not say the grace after meals mentally, but if he does so he has performed his obligation. Whose opinion is this? It is neither R. Jose's nor R. Judah's. For it cannot be R. Judah's, since he said that even if he does so in the first instance he has performed his obligation; nor can it be R. Jose's, since he says that even if done it is not valid!  What must we say then? That it is R. Judah's opinion' and he holds that it is valid only if done but it should not be done in the first instance. But what of this which was taught by R. Judah the son of R. Simeon b. Pazzi: A deaf man who can speak but not hear may set aside terumah in the first instance. Whose view does this follow? It can be neither R. Judah's nor R. Jose's. For as for R. Judah, he says that it is valid only if done but it should not be done in the first instance; while R. Jose says that even if done it is not valid! In fact it follows R. Judah's view, and he holds that it may be done even in the first instance, and there is no contradiction [between the two views attributed to him], one being his own and the other that of his teacher, as we have learnt: R. Judah said in the name of R. Eleazar b. Azariah: When one recites the Shema', he must let himself hear what he says,  as it says, 'Hear, O Israel, the Lord our God, the Lord is one'. Said R. Meir to him: Behold it says, 'Which I command thee this day upon thy heart': on the intention of the heart depends the validity of the words.  If you come so far, you may even say that R. Judah agreed with his teacher, and there is no contradiction: one statement  gives R. Meir's view, the other R. Judah's. We have learnt elsewhere:  All are qualified to read the Megillah  except a deaf-mute, an imbecile and a minor; R. Judah declares a minor qualified. Who is it that declares the act of a deaf-mute, even if done, to be invalid?  R. Mattena says: It is R. Jose, as we have learnt: IF ONE RECITES THE SHEMA' WITHOUT HEARING WHAT HE SAYS, HE HAS PERFORMED HIS OBLIGATION. SO R. JUDAH. R. JOSE SAYS: HE HAS NOT PERFORMED HIS OBLIGATION. But why should we say that the above statement [regarding a deaf-mute] follows R. Jose, and that the act even if done is invalid?