תלמוד בבלי
ברכות
דף י׳ ע״א
פתח באשרי וסיים באשרי – אלמא חדא היא דאשרי כל חוסי בו סיומא דלמה רגשו גוים הוא:
בריוני – פריצים:
חטאים כתיב – קרי ביה חטאים שיכלה יצר הרע:
שפיל – השפיל עצמך לסוף המקרא כל דבר שהוא בסוף קרוי שפילו של דבר:
סמוכים לעד לעולם – בדברי תורה כתיב [אחרי] נאמנים כל פקודיו סמוכים סמיכת כל פקודיו עשוים באמת וישר ולצורך ולא דבר רק:
כלום יש עבד שמורד ברבו – ויבא להכחיש את דברי הנביא:
אמור לו כלום יש בן כו' – והא חזינן הכא דהוה:
הכא נמי הוה – סופיה להיות:
ואמר שירה – כנגד כולם אמר שירה לכששרתה רוח הקודש עליו:
וכל קרבי – על שם קרבי אמו שדר בתוכן:
מאי משמע – דעל יום המיתה נאמר:
בא וראה וכו' – הוא סבר דהכי בעי מאי שנא קרבים דנקט:
חמשה ברכי נפשי – לעיל חשיב להו:
מאי דכתיב מי כהחכם ומי יודע פשר דבר – משום דאיירי בסופה בסמיכת גאולה לתפלה נקט ליה:
דאשכחן דאזל אליהו לגבי אחאב – דכתיב וילך אליהו להראות אל אחאב:
יהורם אזל לגבי אלישע – כשהלכו על מואב הוא ויהושפט (במלכים ב ג) דמתוך שלא היו הולכים זה אצל זה לא היה מוכיחו על שלא נשא אשה:
כבשי דרחמנא – סתרים דהקב"ה כמו רישא בכבשא (חולין ד' צג:) בהטמנת האפר:
נגזרה גזרה – שתמות:
מקובלני מבית אבי אבא – דוד שראה את המלאך וחרבו שלופה בידו בסוף ספר שמואל (ב כד) ולא מנע עצמו מן הרחמים: