בבא קמא

דמיכלמו ליה ומיכלם - כשמזכירין לו בושת ומכלימין אותו בה מצטער:

ערום בר בושת הוא - בתמיה. כיון דאין מקפיד לילך ערום בפני בני אדם מי הוי בר בושת:

בית המרחץ - בני אדם עומדים ערומים ואין להם בושת:

ביישו ישן - בייש אדם ישן:

ומת - מתוך שנתו ולא הכיר בבשתו שעשה לו זה מהו:

כיסופא - חפיית פנים:

זילותא - שמזלזל בו בפני רבים ואף על פי שאינו שם על לבו:

והתניא - בניחותא:

דלא כרבי יהודה - דאמר סומא אין לו בושת אם בייש חבירו פטור ומתניתין קתני ישן שבייש פטור ובסומא לא תנא הכי הלכך סומא חייב:

בעדים זוממין - כתיב (דברים י״ט:י״ג) לא תחוס עינך עליו בבושת נמי כתיב (שם כה) וקצותה את כפה לא תחוס עינך עדים אי אפשר בסומין דבעינן ראיה דאם לא ראה שקטע ידו של חבירו היאך יעיד:

בלא ראות - משמע שהוא רואה במקום אחר וכאן היה בלא ראות:

אתיא רוצח רוצח מחייבי גליות - במיתה כתיב (במדבר לה) לא תקחו כופר לנפש רוצח ובגלות כתיב (שם) לנוס שמה רוצח:

במלקות - כתיב (דברים כ״ה:ב׳) אם בן הכות הרשע ובמיתה כתיב (במדבר ל״ה:ל״א) אשר הוא רשע למות: