עבודה זרה

נפל לגו חלא מאי - מי אמרינן החומץ טעמו קשה ואין השרץ מפיגו לתת בו טעם:

אימרטוטי אימרטט - לחתיכות דקות קטנות ושרץ איסורו בכעדשה כטומאתו וחיישינן דלמא בולע חתיכות שרץ בהדי חומץ:

בחמשין - כיון דחומץ טעמו קשה לא בעי שתין לבטוליה דאפילו בחמשין לא יהיב ביה טעמא:

ה"ג וכן כל איסור שבתורה - בששים. וכן הלכה רווחת בישראל דמין בשאינו מינו בששים חוץ מחמץ אבל מין במינו מוקמינן בפסחים (דף ל.) הלכתא במשהו כרב וטעמא משום דכל איסורין שבתורה מין במינו במשהו כרב ובחמץ גזירה שאינו מינו אטו מינו:

מתני' אם היה בחזקת המשתמר - מפרש בגמרא שאע"פ שהפליג ישראל מן העובד כוכבים מיל אם לא הודיעו שהוא מפליג מותר דמירתת עובד כוכבים כל שעתא השתא אתי:

ואם הודיעו שמפליג - שמתרחק וחביות סתומות היו:

שיעורו בכדי שישתום ויסתום ויגוב - אם שהה כדי שיקוב העובד כוכבים נקב במגופת החבית ויחזור ויסתום הנקב ותיבש הסתימה אסור:

רשב"ג אומר - אינו נאסר אלא עד שישהא כדי שיפתח את כל מגופת החבית וא"א לנוטלה שלא תשבר כולה:

ויגוף - ויעשה מגופה אחרת חדשה:

ותיגוב - ותיבש אבל לשתימת חור לא חששו משום דמינכרא. ושתום לשון שתום העין (במדבר כ״ד:ג׳) עין פתוחה דשפיר חזי:

המניח יינו בקרון או בספינה - עם העובד כוכבים:

והלך - ישראל בקפנדריא דרך קצרה:

ונכנס למדינה ורחץ - במרחץ מותר כיון דעובד כוכבים לא ידע דשהי מרתת ולא נגע:

דולבקי - משנויי"ר:

מה שעל השולחן אסור - דמימר אמר עובד כוכבים זה ישראל זה זמנני לאכול ולשתות ונגע:

שעל הדולבקי מותר - דאין מוכן לסעודה זו:

ואם אמר לו הוי מוזג ושותה - הואיל וחיזק את ידיו ברשות במקצת סמכא דעתיה ונגע בכוליה:

חביות פתוחות - שבבית אסורות:

סתומות מותרות - עד שישהא שיפתח ויגוף ויגוב וסתמא כרבן שמעון מדלא קתני שישתום:

גמ' מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא - הא קא חזו להו דנגע דקתני טעונין טהרות והני לאו חביות נינהו שיהו סתומות:

במטהר חמריו - שהטבילן ומגען טהור:

על מגע חבירו - הפוגע בו בדרך ולא נטהר לכך:

רישא נמי - כיון שהפליג איכא למיחש הכי: