עבודה זרה

כדרבי זירא - דחימוץ יותר מדאי שבח הוא לענין חימוץ עיסות אחרות:

והקתני נפל של תרומה תחלה - דהשביח ולבסוף פגם הוא ומודי ר"ש בה:

תלתא בבי - רישא היכא דנפלו כאחת ואשמועינן פלוגתא:

מציעתא - נפל של תרומה תחלה. בבא דסיפא יין שנפל לתוך עדשים. מציעתא נמי אשמעינן דהשביח ולבסוף פגם דברי הכל אסור:

סיפא דלא משבח כלל - יין בעדשים אסרי רבנן:

רישא - דתרומה אשבחיה בהדי שאור דחולין ברישא והדר פגמה תרוייהו מיבעיא:

לר"ש אצטריך - לאשמועינן דר' שמעון מתיר:

מי גרם לה שתחמץ בשעה אחת איסור - ונמצא דהשביחו ולבסוף פגם ובההיא הא קא מודית לן דאסור:

שניהם השביחו - ולא האיסור לבדו השביחו:

וליתסר - משום משביח ולבסוף פגם דמודי ר"ש בה:

הערלה וכלאי הכרם מצטרפין - אם נפלו שניהם לפחות ממאתים:

והכא - גבי שרץ היינו טעמא דאסור בפגם:

דהא - איסור שרץ חידוש הוא:

דהא מימאיס - ובלאו אזהרה בדילין אינשי מיניה ולמה ליה דאזהר רחמנא עליה ש"מ אפי' נותן טעם לפגם אסור:

אלא מעתה - אי חידוש הוא:

יטמא לח ויבש - שהרי מאוס הוא ובדילי אינשי ממגעו למה ליה דאזהר רחמנא עליה ש"מ אפי' כשהוא יבש מטמא:

אלמה תנן - במסכת נדה (דף נד:) אבל השרץ ושכבת זרע מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין אלא לאו ש"מ לא מאיס שרץ ולאו חידוש ואיצטריך לאזהורי עליה דעובדי כוכבים אכלי:

וליטעמיך שכבת זרע - הא ודאי ממאיס ובדילי אינשי ממגעו וחידוש הוא תטמא לח ויבש:

אלא - שאני לענין טומאה אע"ג דחידוש הוא גזירת הכתוב היא דלח ולא יבש דכתיב כל אשר יפול עליו מהם במותם כעין מותם כשהן לחין:

שכבת זרע אמר רחמנא בראויה להזריע - או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע:

דמתא - עכבר של יישוב מאיס:

עכבר דדברא - אשקור"ל בלע"ז: