תלמוד בבלי
עבודה זרה
דף ס״ו ע״ב
ריחיה חלא - יין זה סמוך לעירובו היה ריחיה חלא וטעמיה חמרא ובתר ריחיה אזלינן וכשנתערבו הוה ליה מין במינו:
בת תיהא - נקב נוקבים במגופת חבית להריח את היין לבודקו אם יכול להתקיים: להריח עובד כוכבים ביין ישראל שפיר דמי:
הפת מותרת - לזרים:
שאין בה טעם כמון אלא ריח כמון - ואי משום דהוסק לא איכפת דתרומה אין איסורה איסור הנאה:
רבי מאיר אוסר - לפי ששאבה את ריח היין:
לרבא - דאמר לאו מילתא היא ודאי על כורחיה כתנאי אמרה למילתיה ולאו דברי הכל היא דהא ר"מ אוסר וליכא למימר איסור אלא משום ריחא:
לאביי - דאמר מילתא היא:
לימא כתנאי היא - מי אמרינן ר' יהודה לית ליה דאביי או דלמא לעולם אית ליה וטעמא דרבי יהודה הכא דקסבר אין ריח היין נכנס בפת אבל בבת תיהא דריח נסך נכנס בגוף מודי:
Sefaria
מסורת הש״ס