תלמוד בבלי
עבודה זרה
דף ל״ג ע״ב
לכתחלה או דיעבד - אציר ומורייס קאי: כל קנקנים מחרס נינהו:
קינסא - הכניס קיסמין דולקין לתוך הקנקן עד שנשרה זפתו:
והלכתא כמאן דאסר - ולא דמי להחזירן בכבשן דהתם כיון שהסיקן מבחוץ עד שנשרה זפתן כבר נתלבן החרס אבל הכא כיון שהכניס האור מיד זפתו נושר. ומהכא שמעינן דהני חביות או קנקנים לפי שמכניסן לקיום לא סגי בהכשר בפנים בין לשרפן בין לתת לתוכן מים חמין מדאסיר בקינסא דהיינו באור עצמו כ"ש במה שהוחם ממנו אבל אם אפשר לשרפן מבחוץ שרי לפיכך צריך לערן מעת לעת או להשהותם עד שנים עשר חדש:
לא חש למילתא - למגזר שכרא אטו חמרא דשכרא מבטל ליה לטעמיה דחמרא:
דפקוסנא - של צפיעי בקר ונתן בהן יין נסך:
איסורא דלעולם - כלומר איבדתם על חנם:
אין להם טהרה - מיין נסך הנבלע בהן משום דבליעי טובא:
מחפורת של צריף - קרקע שחופרין משם צריף ובלע"ז אלו"ם ובלשון אשכנז בייס"א:
פרזק - שם האיש:
רופילא - שני למלך:
שחימי - מקרקע שחמתית רוש"א בלע"ז:
פתוותא - כלי חרס:
דבי מיכסי - מקום קרקעיתו קשה:
כסי - כוסות של חרס ואין מכניסן לקיום אלא שותין בהם:
אי שתי בהו עובד כוכבים פעם ראשון דכולי עלמא אסור - דאיידי דרכיכי בלעי ואסירי עד שימלאם מים שלשה ימים וכדאמרן:
קוניא - כלי חרס מצופה באבר וקורין פלומי"ד:
ירוקא אסור - דמשום דמצריף שיש בו קרקע מחפורת של צריף ובלעי טפי:
קרטופני - בקעים וסדקים:
דמצרפי ובלעי - שיש בהן צריף ובלעי טפי: