תלמוד בבלי
ערכין
דף כ״ז ע״א
והכא קרא אחרינא אשכח ודרוש - דהקדישה ואח"כ מת אביו תיהוי אחוזה דאל"כ דלא רבי לן קרא אלא מת אביו ואח"כ הקדישה ניכתוב קרא אשר לא אחוזתו ומתרביא הא דר' מאיר דדריש יצתה זו שהיא כבר אחוזה:
משדה למה לי - ש"מ לכדאמרינן למדרש הקדישה ואח"כ מת אביו:
יצתה זו - שבשעת הקדש היתה ראויה להיות שדה אחוזה:
אפי' ישראל נמי - דהא תניא בריש פירקין (ערכין דף כד.) מקדישין לפני היובל וכו' (ואי משום דקתני מתני' אין מקדישין פחות משתי שנים לפני היובל הא אוקימנא (שם) דעצה טובה קמ״ל):
הניחא לשמואל דאמר - גבי ישראל לא קדשה אצטריך לאשמועי' דגבי כהנים קדשה:
אלא לרב - ליכא למימר הכי דמהיכא תיתי לן מקראי:
איידי דתנא רישא - ישראל תנא סיפא גבי לוים:
מתני' המקדיש שדהו בשעה שאין היובל - בזמן שאין היובל נוהג:
פתח אתה ראשון - בכמה אתה רוצה לפדותה ומפני ריוח של הקדש שואלין לו תחלה:
שהבעלים נותנין חומש - ולהכי נקט בשעה שאין היובל נוהג דבזמן שנוהג אין צריך לשואלו בכמה תפדנה שהרי דמיה קצובין בית כור בנ' סלע ובשדה אחוזה קא מיירי ובזמן שאין יובל נוהג נפדית בשוייה כדתניא בשילהי פירקין אין שדה אחוזה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג:
מפני רעתה - שהיתה יציאתה מרובה על השבח:
לא אמר זה באיסר אלא - הרי היא שלי בביצה שהקדש נפדה בכסף ובשוה כסף:
אמר לו - הגזבר:
הגעתיך - הרי היא שלך:
גמ' והתניא כופין - את הבעלים לפתוח ראשון:
דמצות גאולה באדון - בפ"ק דבכורות (דף יג.):
טפי ופריק לה - מוסיף ופודה יותר משאר אדם:
מצות גאולה באדון - דכתיב ואם לא יגאל ונמכר בערכך אלמא מצות גאולה קודמת למכירה:
והא קי"ל שוה כסף ככסף - דאמרי' בבבא קמא (דף ז.) ישיב לרבות שוה כסף אפי' סובין:
הך סתמא - דקתני מפסיד איסר ולא קתני נמצא מפסיד ביצה רבנן היא ולא רבי יוסי:
מתני' ממשכנין מנכסיו עשר סלעים - נמצא ביד גזבר עשרים וכן שלשים יתן שלשים הרי חמשים:
אמר אחד הרי היא שלי בכ"א - לאחר שאמרו בעלים בעשרים:
Sefaria
בבא בתרא ע״ב: · וַיִּקְרָא כ״ז:כ״ב · בבא מציעא נ״ג: · ערכין כ״ט. · ערכין ג׳:
מסורת הש״ס