Arakhin — Daf 27a

והכא קרא אשכח ודרשי לכתוב רחמנא אם משדה מקנתו אשר לא שדה אחוזתו אי נמי אשר לא שדה אחוזה מאי משדה אחוזתו שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה יצתה זו שראויה להיות שדה אחוזה:

הכהנים והלוים מקדישין לעולם וכו': בשלמא גואלין אצטריך לאפוקי מדישראל דלא פרקי אלא עד יובל קא משמע לן דכהנים ולוים גואלין לעולם אלא מקדישין מאי איריא כהנים ולוים אפי' ישראל נמי

וכי תימא בשנת היובל עצמה הניחא לשמואל דאמר בשנת היובל עצמה לא קדשה קמ"ל דכהנים ולוים מקדישין לעולם אלא לרב מאי איריא כהנים ולוים אפי' ישראל נמי

ולטעמיך בין לפני היובל בין לאחר היובל למה לי אלא איידי דתנא רישא לפני היובל ולאחר היובל תנא סיפא נמי בין לאחר היובל בין לפני היובל

ואיידי דתנא רישא אין מקדישין ולא גואלין תנא נמי סיפא מקדישין וגואלין:

הדרן עלך אין מקדישין

מתני׳ המקדיש את שדהו בשעה שאין היובל אומר לו פתח אתה ראשון שהבעלים נותנין חומש וכל אדם אין נותנין חומש.

מעשה באחד שהקדיש שדהו מפני רעתה אמרו לו פתח אתה ראשון אמר הרי היא שלי באיסר אמר רבי יוסי לא אמר זה באיסר אלא בביצה שהקדש נפדה בכסף ובשוה כסף אמר לו הגעתיך נמצא מפסיד איסר ושדהו לפניו:

גמ׳ המקדיש שדהו בשעה כו': אומרין והתניא כופין מאי אומרין נמי כופין ואיבעית אימא מעיקרא אומרין אי צאית צאית ואי לא כופין:

שהבעלים נותנין חומש וכו': מאי איריא שהבעלים נותנין חומש תיפוק ליה דאיידי דחביבה עליה טפי ופריק לה ועוד מצות גאולה באדון

חדא ועוד קאמר חדא דאיידי דחביבה עליה טפי ופריק לה ועוד מצות גאולה באדון היא ועוד שהבעלים נותנין חומש כו':

מעשה באחד שהקדיש שדהו וכו': לימא בהא קמיפלגי דר"י סבר שוה כסף ככסף ורבנן סברי שוה כסף אינו ככסף

והא קי"ל דשוה כסף ככסף דכולי עלמא שוה כסף ככסף והכא בפודין בדבר שאין בחומשו שוה פרוטה קמיפלגי ת"ק סבר איסר דאיכא בחומשו שוה פרוטה פרקינן ורבי יוסי כביצה נמי פרקינן:

אמר לו הגעתיך נמצא מפסיד איסר ושדהו לפניו: סתמא כרבנן:

מתני׳ אמר אחד הרי היא שלי בעשר סלעים ואחד אומר בעשרים ואחד אומר בשלשים ואחד אומר בארבעים ואחד אומר בחמשים חזר בו של חמשים ממשכנין מנכסיו עד עשר חזר בו של ארבעים ממשכנין מנכסיו עד עשר

חזר בו של שלשים ממשכנין מנכסיו עד עשר חזר בו של עשרים ממשכנין מנכסיו עד עשר חזר בו של עשר מוכרין אותו בשוויו ונפרעין משל עשר את המותר

הבעלים אומרים בעשרים וכל אדם אומרים בעשרים הבעלים קודמין מפני שהם מוסיפין חומש אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ואחת

, but here they found a Scriptural verse which they interpreted [as follows]:1 The Divine Law should have said: ‘If from the field acquired by purchase which is not his field of possession’, or ‘which is not a field of possession’, what does ‘from the field of his possession’2 mean? [It means] a field incapable of becoming a field of possession, [thus] excluding this which is capable of becoming a field of possession. PRIESTS AND LEVITES MAY CONSECRATE AT ANY TIME. Granted that it is necessary [to teach that the priests may] REDEEM to exclude Israelites who may redeem only up to the year of Jubilee. That is why we are informed [that priests and Levites] MAY REDEEM AT ANY TIME. But as regards [their ability to] CONSECRATE, why teach about priests and Levites since Israelites may do the same?3 And if you were to say it refers to the year of Jubilee itself, that would be right only on the view of Samuel who says: In the year of Jubilee itself it [the consecrated object] acquires no sacred character,4 therefore the information [in our Mishnah] that priests and Levites, however, may consecrate at any time. But on the view of Rab, why speak about priests and Levites? Israelites, too, may [consecrate at any time, even in the year of Jubilee]? — But according to your own opinion, for what purpose does he teach: BOTH BEFORE AND AFTER THE JUBILEE?5 — Rather [must we explain]: Because he taught in the first part ‘Before the Jubilee’ . . . and ‘after the Jubilee’,6 therefore he taught in the second part too, BOTH BEFORE AND AFTER THE YEAR OF JUBILEE. And since he taught in the first part, ‘They may neither consecrate . . . nor redeem’, he teaches also in the second part: [PRIESTS] MAY CONSECRATED . . . AND REDEEM. MISHNAH. IF ONE CONSECRATED HIS FIELD AT A TIME WHEN THE [LAW OF THE] JUBILEE WAS NO LONGER VALID,7 THEY SAY TO HIM: MAKE THOU THE FIRST BEGINNING!’ BECAUSE THE OWNER MUST PAY AN ADDED FIFTH WHEREAS NO OTHER PERSON NEED PAY AN ADDITIONAL FIFTH.8 IT HAPPENED THAT ONE CONSECRATED HIS FIELD BECAUSE IT WAS BAD. THEY SAID TO HIM: MAKE THOU THE FIRST BEGINNING!’ HE SAID: ‘I WILL ACQUIRE IT FOR AN ISSAR’.9 R. JOSE SAID: HE DID NOT SPEAK THUS, BUT ‘FOR AN EGG’, BECAUSE CONSECRATED OBJECTS MAY BE REDEEMED BY EITHER MONEY OR MONEY'S WORTH.10 HE SAID TO HIM: IT HAS BECOME THINE.11 THUS HE WAS FOUND TO HAVE LOST AN ISSAR AND THE FIELD WAS HIS AGAIN. GEMARA. IF ONE CONSECRATED HIS FIELD AT A TIME WHEN etc. THEY SAY: but was it not taught. ‘They compel him’? — What THEY SAY means is ‘they compel him’. Or, if you like say, At first, they speak to him. If he obeys, he obeys. If not, they compel him. FOR THE OWNER MUST PAY AN ADDED FIFTH. Why argue from the fact that the owner is obliged to pay an added fifth, infer it from the fact that since it is dear to him he will pay more to redeem it? And furthermore, the obligation to redeem it rests upon the owner?12 — He gives one reason and then another. One reason, that since it is dear to him he will pay more to redeem it; and another, that the obligation to redeem it rests upon the owner, and furthermore, the owner is obliged to pay an added fifth. IT HAPPENED THAT ONE CONSECRATED HIS FIELD etc. Shall we say they are disputing this principle: R. Jose holds that money's worth is like money, whilst the Rabbis are of the opinion that money's worth is not like money? But then we have an established principle that money's worth is like money!13 — [No.] All agree that money's worth is like money, but here they are disputing whether one may redeem by an object the fifth of which is not worth one perutah; the first Tanna holding only with an issar, the fifth of which is worth one perutah, may one redeem [but not by less],14 whilst R. Jose holds with an egg too one may redeem. HE SAID TO HIM: IT HAS BECOME THINE! THUS HE WAS FOUND TO HAVE LOST AN ISSAR AND THE FIELD WAS HIS AGAIN. This anonymous statement is in accord with the view of the Rabbis.15 MISHNAH. IF ONE SAID: ‘I WILL ACQUIRE IT FOR TEN SELA'S, AND ANOTHER ‘[FOR] TWENTY’, AND ANOTHER ‘FOR THIRTY’, AND ANOTHER ‘FOR FORTY’, AND ANOTHER ‘FOR FIFTY’, AND HE [THAT BID] FIFTY RECANTED, THEY TAKE PLEDGES FROM HIS PROPERTY UP TO TEN SELA'S.16 IF HE [THAT BID] FORTY17 RECANTED, THEY TAKE PLEDGES FROM HIS POSSESSION UP TO TEN SELA'S. IF HE [THAT BID] THIRTY RECANTED, THEY TAKE PLEDGES FROM HIS POSSESSIONS UP TO TEN SELA'S. IF HE THAT BID TWENTY RECANTED THEY TAKE PLEDGES FROM HIS POSSESSION UP TO TEN SELA'S. IF HE THAT BID TEN RECANTED THEY SELL [THE FIELD] FOR WHAT IT IS WORTH, AND COLLECT WHAT REMAINS FROM HIM WHO BID TEN.18 IF THE OWNER BID TWENTY AND ANY OTHER MAN BID TWENTY,19 THEN THE OWNER COMES FIRST, BECAUSE HE MUST ADD ONE FIFTH. IF ONE SAID ‘I WILL ACQUIRE IT FOR TWENTY-ONE SELA'S’ like acquisition of the soil itself. the portions of the land allocated to them by Joshua, v. infra 32b. sowing of a homer of barley) and did not depend upon any offer of the owner. But after the validity of the Jubilee was lost, the field of possession, too, had to be redeemed at its value, hence the question here. money's worth. An issar is the smallest coin containing five perutahs. As a rule, some definite act is necessary before any purchase is legally binding, but with regard to any transaction touching the Sanctuary an oral undertaking has the force of a legal act.