ערכין

איבעיא להו - לרבי אליעזר דאמר ביובל שני בת גאולה היא אם לא נגאלה בראשון:

בעלים ביובל שני כאחר דמו - ואי פריק לה יוצאה מידו לכהנים:

או לא - כאחר דמו אלא כי היכי דאילו פרקה ביובל ראשון הוה קיימא בידיה השתא נמי קיימא בידיה:

לכהנים נפקא - וביובל שני לאו בת גאולה היא כלל:

מתני' הלוקח שדה מאביו ומת אביו כו' הרי היא כשדה אחוזה - שהרי עד שלא הקדישה נפלה לו בירושה הלכך אם בא לפדותה פודה בית כור בנ' סלעים כשדה אחוזה ואם לא גאלה הוא וגאלה אחר יוצאה לכהנים ביובל:

כשדה מקנה - דבתר שעה שהקדישה אזלינן הלכך אם בא לפדותה פודה בשווייה כדין שדה מקנה ואם לא גאלה הוא וגאלה אחר חוזרת לו ביובל שהרי בשעה שהקדישה לא היה גופה שלו דעתידה היא לחזור לאביו ביובל כדין שאר מכירות וכשאר מקדיש שדה מקנה הוא שהגואלה מיד גזבר מחזירה ביובל לאשר לו אחוזת הארץ דהיינו אביו וזה יורש את כח אביו:

שדה מקנה - שהקדישה וגאלה אחר אינה יוצאה לכהנים ביובל אלא למי שמכרה למקדישה:

שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו - וקרקע זו לא היתה שלו אלא עד היובל:

מקדישין לעולם - מפרש בגמ':

וגואלין לעולם - אם הקדיש כהן קרקע ירושתו גואלה אפי' לאחר היובל דכתיב (ויקרא כ״ה:ל״ב) גאולת עולם תהיה ללוים:

גמ' רבי מאיר סבר קנין פירות - שהיתה קנויה לו לבן בחיי אביו לפירות לאכול הפירות ולא לגופה שהרי עתיד לחזור ביובל כקנין הגוף דמי הלכך כי מת אביו עד שלא הקדישה אי לא אשמועינן קרא דתיהוי כשדה אחוזה ה"א לאו שדה אחוזה היא דבלאו מיתת אביו היתה קנויה לו הילכך איצטריך קרא להכי אבל הקדישה בעודה שדה מקנה ואח"כ מת אביו לא רביא לן קרא דתיהוי אחוזה אלא שדה מקנה היא:

ורבי יהודה ורבי שמעון סברי לאו כקנין הגוף דמי - וכי מת אביו קודם שהקדישה הוא דקא ירית לה לגופה ושדה אחוזה היא והלכך להאי לא איצטריך קרא לרבויי דהא אחוזה גמורה היא שבחיי אביו לא היתה קנויה לו וכי אתא קרא להקדישה ואח"כ מת אביו דאע"ג דבשעת הקדש הואי שדה מקנה השתא דמת אביו קודם פדיון שדה אחוזה היא:

כקנין הגוף דמי - ולמת אביו ואח"כ הקדישה נמי איצטריך קרא: