ערכין

אל תצאו - בשבת ללקוט:

בשליו ראשון - כשהתחיל המן לירד היה שליו יורד עמו כדכתיב (שמות טז) ויהי בערב ותעל השליו וגו' ובבקר היתה שכבת הטל וגו' ולאחר זמן מרובה התאוו יותר:

במדבר פארן - מעשה מרגלים:

של עצם - שינים:

מה יתן לך ומה יוסיף לך - עוד הקדוש ברוך הוא שמירה שלא תספר לשון הרע:

האומרים ללשוננו נגביר כמי שאומר מי אדון לנו דכופרים בעיקר:

למצורע מוחלט - אלמא אצמית דמתרגם לשון חליטה היינו צרעת:

אותו לא אוכל - בהאי קרא לעיל כתיב מלשני בסתר רעהו:

על גסי הרוח - להא דרב חסדא דבהאי קרא דאותו לא אוכל כתיב נמי גבה עינים:

נדוננו גרסי':

וסלף בה - מי שסולף בה וחפץ לסלקה שלא תהא בו עוד ישבור רוחו:

כרתו - לשון כרת:

הי מינייהו מפקא - הא בכולהו כתיב גדולות הלכך כולהו אתו:

לישנא תליתאי - זה לשון הרכיל שהיא שלישית בין אדם לחבירו לגלות לו סוד:

לאומרו - לרכיל עצמו שמתוך מריבה שנופלת בין השנים הורגין זה את זה והורגין גואלי הדם את הרכיל שההרג בא על ידו:

דבעי מיית בלישניה - יעסוק בדברי שטות ונבלה:

דבעי חיי בלישניה - יעסוק בתורה:

נורא בי פלניא - דמשמע עשיר הוא וכל שעה מצוי אש בביתו לבשל תבשילין:

גלויי מילתא בעלמא הוא - הואיל ואינו אומרה בלשון הרע אלא מגלה לאותן שמבקשין אור לכו לבית פלוני:

דמיתאמרא באפי מרה - שהמרגל אומרה בפני האומר עליו:

וחזרתי לאחורי - לראות מי יעמוד אחורי שאף בפני הבעלים אני אומרה אלמא לאו לישנא בישא חשיבא. ל"א שאם באו הבעלים ואמרו למה אמרת כן לא חזרתי בי לאמר לא אמרתי אלא בפניהם הודיתי: