Yoma — Daf 39b

חמצן עד יום מותו

אמר רבה בר (בר) שילא מאי קרא (תהלים עא, ד) אלהי פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ רבא אמר מהכא (ישעיהו א, יז) למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ אשרו חמוץ ואל תאשרו חומץ

תנו רבנן אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק אמר להם בשנה זו הוא מת אמרו לו מניין אתה יודע אמר להם בכל יום הכפורים היה מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויצא עמי והיום נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ועטוף שחורים נכנס עמי ולא יצא עמי אחר הרגל חלה שבעה ימים ומת

ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם

ת"ר ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא היה גורל עולה בימין ולא היה לשון של זהורית מלבין ולא היה נר מערבי דולק

והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן עד שגער בהן רבן יוחנן בן זכאי אמר לו היכל היכל מפני מה אתה מבעית עצמך יודע אני בך שסופך עתיד ליחרב וכבר נתנבא עליך זכריה בן עדוא (זכריה יא, א) פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך

אמר רבי יצחק בן טבלאי למה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהן של ישראל

אמר רב זוטרא בר טוביה למה נקרא שמו יער דכתיב (מלכים א י, יז) בית יער הלבנון לומר לך מה יער מלבלב אף בית המקדש מלבלב דאמר רב הושעיא בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין פירות בזמניהן וכיון שהרוח מנשבת בהן היו נושרין פירותיהן שנאמר (תהלים עב, טז) ירעש כלבנון פריו ומהן היתה פרנסה לכהונה

וכיון שנכנסו עובדי כוכבים להיכל יבשו שנאמר (נחום א, ד) ופרח לבנון אומלל ועתיד הקב"ה להחזירה לנו שנאמר (ישעיהו לה, ב) פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה

נתנן על שני השעירים תנו רבנן עשר פעמים מזכיר כהן גדול את השם בו ביום ג' בוידוי ראשון ושלשה בוידוי שני ושלשה בשעיר המשתלח ואחד בגורלות

וכבר אמר השם ונשמע קולו ביריחו אמר רבה בר בר חנה מירושלים ליריחו עשרה פרסאות

וציר דלתות ההיכל נשמע בשמונה תחומי שבת עזים שביריחו היו מתעטשות מריח הקטורת נשים שביריחו אינן צריכות להתבשם מריח קטורת כלה שבירושלים אינה צריכה להתקשט מריח קטורת

אמר רבי (יוסי בן דולגאי) עזים היו לאבא בהרי (מכמר) והיו מתעטשות מריח הקטורת אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה סח לי זקן אחד פעם אחת הלכתי לשילה והרחתי ריח קטורת מבין כותליה

אמר ר' ינאי עליית גורל מתוך קלפי מעכבת הנחה אינה מעכבת ורבי יוחנן אמר אף עלייה אינה מעכבת

אליבא דרבי יהודה דאמר דברים הנעשין בבגדי לבן מבחוץ לא מעכבא כולי עלמא לא פליגי דלא מעכבא כי פליגי אליבא דר' נחמיה מ"ד מעכבא כר' נחמיה ומאן דאמר לא מעכבא הני מילי עבודה הגרלה לאו עבודה היא

איכא דאמרי

אליבא דרבי נחמיה דאמר מעכבא כולי עלמא לא פליגי דמעכבא

כי פליגי אליבא דר' יהודה מאן דאמר לא מעכבא כרבי יהודה ומאן דאמר מעכבא שאני הכא דתנא ביה קרא אשר עלה אשר עלה תרי זימני

מיתיבי מצוה להגריל ואם לא הגריל כשר

בשלמא להך לישנא דאמרת אליבא דרבי יהודה כולי עלמא לא פליגי דלא מעכבא הא מני רבי יהודה היא

hamzan’ [grasper] until his dying day. Rabbah b. R. Shela said: What Scriptural basis [is there for this appellation]? — O my God, rescue me out of the hand of the wicked, out of the grasp of the unrighteous and homez [ruthless] man.1 Raba said, From here [is the basis obtained]: Learn to do well, seek justice, strengthen hamoz [the oppressed]2 i.e., strengthen him hamoz [who is oppressed], but strengthen not homez [the oppressor].3 Our Rabbis taught: In the year in which Simeon the Righteous died, he foretold them that he would die. They said: Whence do you know that? He replied: On every Day of Atonement an old man, dressed in white, wrapped in white, would join me, entering [the Holy of Holies] and leaving [it] with me, but today I was joined by an old man, dressed in black, wrapped in black, who entered, but did not leave, with me. After the festival [of Sukkoth] he was sick for seven days and [then] died. His brethren [that year] the priests forbore to mention the Ineffable Name in pronouncing the [priestly] blessing.4 Our Rabbis taught: During the last forty years before the destruction of the Temple the lot [‘For the Lord’] did not come up in the right hand; nor did the crimson-coloured strap become white; nor did the westernmost light shine; and the doors of the Hekal would open by themselves, until R. Johanan b. Zakkai rebuked them, saying: Hekal, Hekal, why wilt thou be the alarmer thyself?5 I know about thee that thou wilt be destroyed, for Zechariah ben Ido has already prophesied concerning thee:6 Open thy doors, O Lebanon, that the fire may devour thy cedars.7 R. Isaac b. Tablai said: Why is its8 name called Lebanon? Because it makes white the sins of Israel. R. Zutra b. Tobiah said: Why is it called ‘Forest’, as it is written: The house of the forest of Lebanon?9 To tell you that just as a forest produces sprouts, so does the Temple. For R. Hosea said:10 When Solomon built the Sanctuary, he planted therein all sorts of precious golden trees, which brought forth fruit in their season. When the wind blew against them, their fruits would fall down, as it is said: May his fruit rustle like Lebanon.11 They were a source of income for the priesthood. But as soon as the idolaters entered the Hekal, they dried up, as it is said: And the flower of Lebanon languisheth.12 And the Holy One, blessed be He, will restore it to us, as it is said: It shall blossom abundantly, and rejoice, even with joy and singing, the glory of Lebanon shall be given to it.13 Our Rabbis taught:14 Ten times did the high priest pronounce the [Ineffable] Name on that day: Three times at the first confession, thrice at the second confession, thrice in connection with the he-goat to be sent away, and once in connection with the lots. And it already happened that when he pronounced the Name, his voice was heard even unto Jericho.15 Rabbah b. Bar Hana said: From Jerusalem to Jericho it is a distance of ten parasangs. The turning hinges of the Temple doors were heard throughout eight Sabbath limits.16 The goats in Jericho used to sneeze because of the odour of the incense. The women in Jericho did not have to perfume themselves, because of the odour of the incense. The bride in Jerusalem did not have to perfume herself because of the odour of the incense. R. Jose b. Diglai said: My father had goats on the mountains of Mikwar17 and they used to sneeze because of the odour of the incense. R. Hiyya b. Abin said in the name of R. Joshua b. Karhah: An old man told me: Once I walked towards Shiloh18 and I could smell the odour of the incense [coming] from its walls. R. Jannai said: To bring the lot up out of the casket is indispensable,19 but to place [it on the bullock's head] is not.20 R. Johanan said: Even to bring up the lot is not indispensable.21 On the opinion of R. Judah who said that services performed in the white garments outside the Holy of Holies are not indispensable there is no dispute, [all agreeing] that [the bringing up of lots] is not indispensable; they dispute only the opinion of R. Nehemiah:22 He who says it is indispensable, holds even as R. Nehemiah [does]; whereas the other who holds it is dispensable, explains [R. Nehemiah to refer to] an actual service, whereas the casting of the lots is no service. — Others say: On the opinion of R. Nehemiah, who says it is indispensable, there is no dispute, [all agreeing that] it is indispensable; the dispute touches only the opinion of R. Judah: he who holds it is dispensable, agrees with R. Judah; whereas he who holds it is indispensable [explains] that it is different here because Scripture repeats twice: On which [the lot] fell.23 — An objection: was raised ‘It is a command to cast the lots but if he has failed to do so, [the service] is, nevertheless, valid. Now that will be quite right according to the version that none disputes that on R. Judah's view it is dispensable, so that this [teaching]24 is in accordance with R. Judah indication that the Shechinah rested on the Sanctuary. When Simeon the Righteous died, with many indications that such glory was no more enjoyed, his brethren no more dared utter the Ineffable Name. ancestor. two thousand cubits in every direction. The turning hinges, then, created a sound, according to this scholar, audible beyond sixteen thousand cubits. ‘on the mountains’, which may have appropriated the n from the next word and omitted it for want of clarity. It should be reasonably near Jerusalem to suit the context. See D.S., p. 110. imperishable. could not go on. lots and not the formal putting of the lot on the animal's head. or having placed them on the head. His declaration as to which animal is for the Lord and for Azazel resp., validates the service. renders the service invalid. It hinges on the question as to whether the word ‘hukkah’ (statute) i.e., binding order, applies to the service in the Holy of Holies only, independent as to the garments wherein they are performed (R. Judah) or whether it applies to any service in the white garments, performed either in the Holy of Holies or elsewhere (R. Nehemiah). A sub-question would be whether anything in connection with the Day of Atonement, or only a service proper is covered by R. Nehemiah's view. If e.g., the casting of the lots is not considered a service, though an action in connection with it, it may not be indispensable since it is performed outside the Holy of Holies, although in white garments.