Shabbat — Daf 73a

אלא לאו רישא בעכו"ם וסיפא בשאר מצות ושגג בלא מתכוין בשאר מצות ה"ד דסבור דשומן הוא ואכלו משא"כ בשבת דפטור דנתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר פטור ואביי שגג בלא מתכוין ה"ד דסבור רוק הוא ובלעו משא"כ בשבת דפטור דנתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר פטור אבל נתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר חייב:

איתמר נתכוון לזרוק שתים וזרק ארבע רבא אמר פטור אביי אמר חייב רבא אמר פטור דלא קמיכוין לזריקה דארבע אביי אמר חייב דהא קמיכוין לזריקה בעלמא כסבור רשות היחיד ונמצאת רשות הרבים רבא אמר פטור ואביי אמר חייב רבא אמר פטור דהא לא מיכוין לזריקה דאיסורא ואביי אמר חייב דהא קא מיכוין לזריקה בעלמא

וצריכא דאי אשמעינן קמייתא בההוא קאמר רבא דהא לא קמיכוין לחתיכה דאיסורא אבל נתכוון לזרוק שתים וזרק ארבע דארבע בלא תרתי לא מיזרקא ליה אימא מודה ליה לאביי ואי אשמעינן בהא בהא קאמר רבא דהא לא קמיכוין לזריקה דארבע אבל כסבור רה"י ונמצא רה"ר דמכוין לזריקה דארבע אימא מודי ליה לאביי צריכא

תנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת והוינן בה מנינא למה לי וא"ר יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת בשלמא לאביי דאמר כי האי גוונא חייב משכחת לה דידע דאסורא שבת וידע לה איסור מלאכות וקא טעה בשיעורין אלא לרבא דאמר פטור היכי משכחת לה בזדון שבת ושגגת מלאכות

הניחא אי סבר לה כר' יוחנן דאמר כיון ששגג בכרת אע"פ שהזיד בלאו משכחת לה דידע לה לשבת בלאו אלא אי סבר לה כרשב"ל דאמר עד שישגוג בלאו וכרת דידע לה לשבת במאי דידע לה בתחומין ואליבא דר"ע:

מתני׳ אבות מלאכות ארבעים חסר אחת הזורע והחורש והקוצר והמעמר והדש והזורה הבורר הטוחן והמרקד והלש והאופה

הגוזז את הצמר המלבנו והמנפצו והצובעו והטווה והמיסך והעושה שתי בתי נירין והאורג שני חוטין והפוצע שני חוטין הקושר והמתיר והתופר שתי תפירות הקורע על מנת לתפור [שתי תפירות]

הצד צבי השוחטו והמפשיטו המולחו והמעבד את עורו והממחקו והמחתכו

הכותב שתי אותיות והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות הבונה והסותר המכבה והמבעיר המכה בפטיש המוציא מרשות לרשות הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת:

Surely then the first clause [dealing with the greater severity of the Sabbath] refers to idolatry, whilst the second treats of other precepts; and how is unwitting and unintentional transgression possible? When one thought that it [heleb] was permitted fat, and ate it.  [While] 'this is not so with respect to the Sabbath,' viz., that he is not culpable, for if [by analogy] one intended cutting something detached but cut something attached [instead], he is not culpable.  But Abaye [maintains:] how is an unwitting and unintentional offence meant? When one thinks that it [heleb] is spittle and swallows it.  [While] 'which is not so in the case of the Sabbath,' where he is exempt, for if [by analogy] one intends lifting something detached but cuts something attached [to the soil], he is not culpable. But if he intends to cut something detached and cuts something attached, he is liable. It was stated: If one intends to throw [an object] two [cubits], but throws it four,  Raba said: He is not culpable; Abaye ruled: He is culpable.  Raba said: He is not culpable, since he had no intention of a four [cubits'] throw. Abaye ruled, He is culpable, since he intended throwing in general. If he thinks it private ground but it is learnt to be public ground, Raba ruled: He is not culpable; Abaye said: He is culpable. Raba ruled, He is not culpable, since he had no intention of a forbidden throw. While Abaye ruled that he is culpable, since he intended throwing in general. Now, it is necessary.  For if we were informed of the first, [it might be argued] there [only] does Raba rule thus, since he did not intend [to perform] a forbidden eating, but if he intended throwing [an object] two [cubits] but throws it four, since four cannot be thrown without two,  I would say that he agrees with Abaye. And if we were informed of this, [it might be argued] here [only] does Raba rule thus, since he did not intend a four [cubits'] throw; but if he thought it private ground but it was discovered to be public ground, seeing that he intended a four [cubits'] throw, I would say that he agrees with Abaye. Thus they are [all] necessary. We learnt: The primary labours are forty less one. Now we questioned this, Why state the number? And R. Johanan answered: [To teach] that if one performs all of them in one state of unawareness, he is liable [to a sacrifice] on account of each separately. Now, as for Abaye who ruled that in such a case one is liable, this is well: for this is conceivable where one knows the interdict of the Sabbath and the interdicts of labours, but errs in respect of the standards.  But according to Raba who maintained that one is not culpable [for this], how is this conceivable? [Presumably] [only] where he was conscious of the Sabbath but unaware of [the forbidden character of his] labors. Now that is well if he agrees with R. Johanan who ruled, Since he was ignorant of kareth, even if he was conscious of the negative injunction, [he is liable]:  then it is possible where he knew [that his labors are prohibited on] Sabbath by a negative injunction. But if he holds with R. Simeon b. Lakish, who maintained, He must offend unwittingly in respect of both the negative injunction and kareth, then wherein did he know of the Sabbath?  — He knew it by the law of boundaries, this being in accordance with R. Akiba. MISHNAH. THE PRIMARY LABOURS ARE FORTY LESS ONE, [VIZ.:] SOWING,  PLOUGHING, REAPING, BINDING SHEAVES, THRESHING, WINNOWING, SELECTING,  GRINDING, SIFTING, KNEADING, BAKING, SHEARING WOOL, BLEACHING, HACKLING, DYEING, SPINNING, STRETCHING THE THREADS,  THE MAKING OF TWO MESHES, WEAVING TWO THREADS, DIVIDING TWO THREADS,  TYING [KNOTTING] AND UNTYING, SEWING TWO STITCHES, TEARING IN ORDER TO SEW TWO STITCHES,  CAPTURING A DEER, SLAUGHTERING, OR FLAYING, OR SALTING IT,  CURING ITS HIDE, SCRAPING IT [OF ITS HAIR], CUTTING IT UP, WRITING TWO LETTERS, ERASING IN ORDER TO WRITE TWO LETTERS [OVER THE ERASURE], BUILDING, PULLING DOWN, EXTINGUISHING, KINDLING, STRIKING WITH A HAMMER,  [AND] CARRYING OUT FROM ONE DOMAIN TO ANOTHER: THESE ARE THE FORTY PRIMARY LABOURS LESS ONE.