Shabbat — Daf 61a

הא יש ברגלו מכה נפיק בהי מינייהו נפיק אמר רב הונא באותה שיש בה מכה אלמא קסבר סנדל לשום צער עביד

וחייא בר רב אמר באותה שאין בה מכה אלמא קסבר לשום תענוג עביד וזו שיש בה מכה מכתה מוכחת עליה

ואף רבי יוחנן סבר לה להא דרב הונא דאמר ליה ר' יוחנן לרב שמן בר אבא הב לי מסנאי יהב ליה דימין אמר ליה עשיתו מכה

ודילמא כחייא בר רב ס"ל והכי קאמר עשית של שמאל מכה

ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דאמר ר' יוחנן כתפילין כך מנעלין מה תפילין בשמאל אף מנעלין בשמאל

מיתיבי כשהוא נועל נועל של ימין ואחר כך נועל של שמאל

אמר רב יוסף השתא דתניא הכי ואמר רבי יוחנן הכי דעבד הכי עבד ודעבד הכי עבד

אמר ליה אביי דילמא רבי יוחנן הא מתני' לא הוה שמיע ליה ואי הוה שמיע ליה הוה הדר ביה ואי נמי שמיע ליה וקסבר אין הלכה כאותה משנה

אמר רב נחמן בר יצחק ירא שמים יוצא ידי שתיהן ומנו מר בריה דרבנא היכי עביד סיים דימיניה ולא קטר וסיים דשמאליה וקטר והדר קטר דימיניה אמר רב אשי חזינא לרב כהנא דלא קפיד

תנו רבנן כשהוא נועל נועל של ימין ואחר כך נועל של שמאל כשהוא חולץ חולץ של שמאל ואח"כ חולץ של ימין

כשהוא רוחץ רוחץ של ימין ואח"כ רוחץ של שמאל כשהוא סך סך של ימין ואח"כ של שמאל והרוצה לסוך כל גופו סך ראשו תחילה מפני שהוא מלך על כל איבריו:

ולא בתפילין: אמר רב ספרא לא תימא אליבא דמ"ד שבת לאו זמן תפילין הוא אלא אפילו למ"ד שבת זמן תפילין הוא לא יצא דילמא אתי לאיתויי ברה"ר

ואיכא דמתני לה אסיפא ואם יצא אינו חייב חטאת אמר רב ספרא לא תימא אליבא דמ"ד שבת זמן תפילין הוא אלא אפילו למ"ד שבת לאו זמן תפילין הוא אינו חייב חטאת מ"ט דרך מלבוש עבידא.

ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה: אמר רב פפא לא תימא עד דמומחה גברא ומומחה קמיע אלא כיון דמומחה גברא אף על גב דלא מומחה קמיע

דיקא נמי דקתני ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה ולא קתני בזמן שאינו מומחה ש"מ:

ת"ר איזהו קמיע מומחה כל שריפא ושנה ושלש אחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עיקרין אחד חולה שיש בו סכנה ואחד חולה שאין בו סכנה

לא שנכפה אלא שלא יכפה

וקושר ומתיר אפילו ברה"ר ובלבד שלא יקשרנו

Hence if he has a wound on his foot, he may go out. With which of them does he go out?  — R. Huna said: With that [worn on the foot] which has the wound. This proves that he holds that the purpose of the sandal is [to save him] pain. Hiyya b. Rab said: With that [worn] where there is no wound. This proves that he holds that it is employed as a luxury, while this [foot] that has a wound, its wound is evidence for it.  Now, R. Johanan too holds as R. Huna. For R. Johanan said to R. Shamen b. Abba: Give me my sandals. When he gave him the right one, he [R. Johanan] observed, You treat it as though it had a wound.  [No]. Perhaps he agrees with Hiyya b. Rab, and he meant thus: You treat the left [foot] as through it had a wound? Now, R. Johanan [here] follows his general view. For R. Johanan said: Like tefillin, so are shoes: just as tefillin [are donned] on the left [hand], so are shoes [put on] the left [foot first]. An objection is raised: When one puts on his shoes, he must put on the right first and then the left? — Said R. Joseph: Now that it was taught thus, while R. Johanan said the reverse, he who acts in either way acts [well].  Said Abaye to him: But perhaps R. Johanan did not hear this Baraitha, but if he had heard it, he would have retracted? Or perhaps he heard it and held that the halachah is not as that Mishnah?  R. Nahman b. Isaac said: A God-fearing person satisfies both views. And who is that? Mar, the son of Rabina. What did he do? He put on the right foot [sandal] but did not tie it. Then he put on the left, tied it, and then tied the right [sandal]. R. Ashi said: I saw that R. Kahana was not particular. Our Rabbis taught: When one puts on his shoes, he must put on the right first and then the left; when he removes [them], he must remove the left [first] and then the right.  When one washes, he must [first] wash the right [hand, foot] and then the left. When one anoints [himself] with oil,  he must anoint the right and then the left. But one who desires to anoint his whole body must anoint his head first, because it is the king of all the limbs. NOR WITH TEFILLIN. R. Safra said: Do not think that this is [only] according to the view that the Sabbath is not a time for tefillin; but even on the view that the Sabbath is a time for tefillin,  one must not go out [with them], lest he come to carry them [four cubits] in the street.  Others learn this in reference to the last clause: YET IF HE GOES OUT, HE DOES NOT INCUR A SIN OFFERING: Said R. Safra: Do not think that this is [only] according to the view that the Sabbath is a time for tefillin; but even on the view that the Sabbath is not a time for tefillin, he is [nevertheless] not liable to a sin-offering. What is the reason? He treats it as a garment. NOR WITH AN AMULET, IF IT IS NOT FROM AN EXPERT. R. Papa said: Do not think that both the man [issuing it] and the amulet must be approved; but as long as the man is approved, even if the amulet is not approved.  This may be proved too for it is stated, NOR WITH AN AMULET, IF IT IS NOT FROM AN EXPERT; but it is not stated, if it is not approved.  This proves it. Our Rabbis taught: What is an approved amulet? One that has healed [once], a second time and a third time; whether it is an amulet in writing or an amulet of roots, whether it is for an invalid whose life is endangered or for an invalid whose life is not endangered. [It is permitted] not [only] for a person who has [already] had an epileptic fit, but even [merely] to ward it off.  And one may tie and untie it even in the street, providing that he does not secure it