Shabbat — Daf 112a

קיטרא דקטרי בזממא וקיטרא דקטרי באיסטרידא חיובא הוא דליכא הא איסורא איכא ויש שמותרין לכתחילה ומאי ניהו קושרת מפתחי חלוקה:

מפתח חלוקה: פשיטא לא צריכא דאית ליה תרי דשי מהו דתימא חדא מינייהו בטולי מבטיל קא משמע לן:

וחוטי סבכה: פשיטא לא צריכא דרויחא לה מהו דתימא מישלף שלפא לה קא משמע לן דאשה חסה על שערה ומישרא שריא לה:

ורצועות מנעל וסנדל: איתמר התיר רצועות מנעל וסנדל תני חדא חייב חטאת ותניא אידך פטור אבל אסור ותניא אידך מותר לכתחילה קשיא מנעל אמנעל קשיא סנדל אסנדל

מנעל אמנעל לא קשיא הא דקתני חייב חטאת בדאושכפי פטור אבל אסור בדרבנן מותר לכתחלה בדבני מחוזא

סנדל אסנדל לא קשיא הא דקתני חייב חטאת בדטייעי דקטרי אושכפי פטור אבל אסור בדחומרתא דקטרי אינהו מותר לכתחילה בסנדל דנפקי ביה בי תרי כדרב יהודה דרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא הוה ליה ההוא זוגא דסנדלי זמנין דנפיק ביה איהו זימנין נפיק ביה ינוקיה אתא לקמיה דאביי א"ל כה"ג מאי א"ל חייב חטאת

א"ל השתא פטור אבל אסור קא קשיא לי חייב חטאת קאמרת לי מאי טעמא א"ל משום דבחול נמי זימנין נפיקנא ביה אנא זימנין נפיק ביה ינוקא א"ל אי הכי מותר לכתחילה

רבי ירמיה הוה קאזיל בתריה דר' אבהו בכרמלית איפסיק רצועה דסנדליה אמר ליה מאי ניעבד לה א"ל שקול גמי לח דחזי למאכל בהמה וכרוך עילויה אביי הוה קאי קמיה דרב יוסף איפסיק ליה רצועה אמר ליה מאי איעביד ליה א"ל שבקיה מאי שנא מדרבי ירמיה התם לא מינטר הכא מינטר והא מנא הוא דאי בעינא הפיכנא ליה מימין לשמאל א"ל מדקמתרץ רבי יוחנן אליבא דרבי יהודה ש"מ הלכה כרבי יהודה

מאי היא דתניא סנדל שנפסקו שתי אזניו או שתי תרסיותיו או שניטל כל הכף שלו טהור אחת מאזניו או אחת מתרסיותיו או שניטל רוב הכף שלו טמא ר' יהודה אומר נפסקה פנימית טמא החיצונה טהור ואמר עולא ואיתימא רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן כמחלוקת לענין טומאה כך מחלוקת לענין שבת אבל לא לענין חליצה

והוינן בה [ר' יוחנן] אליבא דמאן אילימא אליבא דרבנן מדלענין טומאה מנא הוי לענין שבת נמי מנא הוי אבל לא לחליצה דלאו מנא הוא והתנן חלצה של שמאל בימין חליצתה כשרה ואלא אליבא דרבי יהודה מדלענין טומאה לאו מנא הוא לענין שבת נמי לאו מנא הוא אבל לא לחליצה דמנא הוא

אימר דאמרי' חלצה של שמאל בימין חליצת' כשרה היכא דלמילתי' מנא הוא הכא למילתיה לאו מנא הוא דהא אמר ר' יהודה נפסקה החיצונה טהור אלמא לאו מנא הוא לעולם אליבא דר' יהודה אימא וכן לחליצה והא קמשמע לן דכי אמרינן חלצה של שמאל בשל ימין חליצתה כשרה היכא

The knot which is tied through the nose ring and the knot which is tied through the ship's ring: [for these] there is indeed no guilt, nevertheless there is a prohibition.  But some are permitted at the outset. And which are they? [A WOMAN] MAY TIE UP THE OPENING OF HER CHEMISE. THE OPENING OF HER CHEMISE. But that is obvious? — This is necessary only where it has two pairs of bands:  you might say, One of these is disregarded:  hence he informs us [that we do not fear this]. AND THE RIBBONS OF HER HAIR-NET. But that is obvious? — This is necessary [to teach] only where it is roomy:  you might say, She will remove it [thus]:  hence he informs us that a woman is careful over  her hair and will [first] untie it. AND THE LACES OF HER SHOES OR SANDALS. It was stated: If one unties the laces of his shoes or sandals, — one [Baraitha] taught: He is liable to a sin-offering; another taught: He is not liable, yet it is forbidden; while a third taught: It is permitted in the first place. Thus [the rulings on] shoes are contradictory, and [those on] sandals are contradictory? [The rulings on] shoes are not contradictory: when it teaches, 'he is liable to a sin-offering', it refers to cobblers' [knots];  'he is not liable, but it is forbidden' — that refers to [a knot] of the Rabbis;  'it is permitted in the first place', refers to [the knots] of the townspeople of Mahoza.  [The rulings on] sandals too are not contradictory: when it states that 'one is liable to a sin-offering', it refers to [sandals] of travellers  tied by cobblers; one is not liable yet it is forbidden', refers to amateur knots  tied by [the wearers] themselves; 'it is permitted at the outset', refers to sandals in which two go out,  as was the case with Rab Judah. For Rab Judah, brother of R. Salla the Pious, had a pair of sandals, at times he went out in them, at others his child. He went to Abaye and asked him, How is it in such a case? — One is liable to a sin-offering [for tying them], he replied. I do not even understand  why [though] one is not liable for this yet it is forbidden, and you tell me that one is liable to a sin-offering. What is the reason?  — Because on weekdays too, he replied, at times I go out in them, at others the child. In that case, said he, it is permitted at the outset. R. Jeremiah was walking behind R. Abbahu in a karmelith, when the lace of his sandal snapped.  What shall I do with it? enquired he. — Take a moist reed that is fit for an animal's food and wind it about it, he replied. Abaye was standing in front of  R. Joseph,  when the lace of his sandal snapped. What shall I do with it? asked he. — Let it be, he replied.  Wherein does it differ from R. Jeremiah's [case]? — There it was not guarded;  here it is guarded. But it is still a utensil,  seeing that I could change it from the right [foot] to the left? — Said he to him: Since R. Johanan explained [the law] on R. Judah's view, it follows that the halachah is as R. Judah.  To what does this refer? — For it was taught: If the two ears of the sandal  or its two strappings are broken, or if the entire sole is removed, it is clean.  If one of its ears or strappings [is broken], or if the greater part of the sole is removed, it is unclean. R. Judah said: If the inner one is broken, it is unclean;  if the outer, it is clean. Whereon 'Ulla-others State, Rabbah b. Bar Hanah said in R. Johanan's name: Just as the controversy in respect to uncleanness, so is there a controversy in respect to the Sabbath,  but not in respect to halizah.  Now we discussed this: To whose [view] does R. Johanan refer? Shall we say, To that of the Rabbis, [and he states], since it is a utensil in respect to uncleanness, it is also so in respect to the Sabbath, but not in respect to halizah, where it is not a utensil? Surely we learnt: If she removes the left[-foot shoe] from the right foot,  the halizah is valid?  [Shall we] on the other hand [say that he refers] to R. Judah's [ruling]: [and means], since it is not a 'utensil' in respect to defilement, it is not a 'utensil' in respect to the Sabbath either, but that is not so in respect to halizah, where it is a 'utensil': [it may be asked against this]: Perhaps we rule, If she removes the left[-foot shoe] from the right foot the halizah is valid, only where it is a 'utensil' for its own function;  but here it is not a 'utensil' for its own function, seeing that R. Judah said: If the outer is broken, it is clean, which proves that it is not a 'utensil?'  In truth, [R. Johanan referred] to R. Judah's view: say, And it is likewise so in respect to halizah, and he informs us this: When do we say, If she removes the left [-foot shoe] from the right foot the halizah is valid, [only] where