Sanhedrin — Daf 85b

מידי דהוה לאחר מיתה

מאי הוה עלה אמר רבה בר רב הונא וכן תנא דבי רבי ישמעאל לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו חוץ ממסית שהרי אמרה תורה (דברים יג, ט) לא תחמול ולא תכסה עליו:

מתני׳ המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה זה חומר במקלל מבמכה שהמקלל לאחר מיתה חייב והמכה לאחר מיתה פטור:

גמ' ת"ר (ויקרא כ, ט) אביו ואמו קלל לאחר מיתה שיכול הואיל וחייב במכה וחייב במקלל מה מכה אינו חייב אלא מחיים אף המקלל אינו חייב אלא מחיים

ועוד ק"ו ומה מכה שעשה בו שלא בעמך כבעמך לא חייב בו לאחר מיתה מקלל שלא עשה בו שלא בעמך כבעמך אינו דין שלא חייב בו לאחר מיתה

ת"ל אביו ואמו קלל לאחר מיתה

הניחא לר' יונתן דמייתר ליה קרא אביו ואמו אלא לר' יאשיה מאי איכא למימר

דתניא (ויקרא כ, ב) איש איש מה ת"ל איש איש לרבות בת טומטום ואנדרוגינוס אשר יקלל את אביו ואת אמו אין לי אלא אביו ואמו אביו שלא אמו אמו שלא אביו מניין ת"ל אביו ואמו קלל אביו קלל אמו קלל דברי ר' יאשיה

ר' יונתן אומר משמע שניהן כאחד ומשמע אחד ואחד בפני עצמו עד שיפרט לך הכתוב יחדיו

מנא ליה נפקא ליה מומקלל אביו ואמו מות יומת

ואידך ההוא מיבעי ליה לרבות בת טומטום ואנדרוגינוס

ותיפוק ליה מאיש איש דברה תורה כלשון בני אדם

וליתני חומר במכה מבמקלל שהמכה עשה בו שלא בעמך כבעמך משא"כ במקלל קסבר מקשינן הכאה לקללה

לימא הני תנאי כהני תנאי דתני חדא כותי אתה מצווה על הכאתו ואי אתה מצווה על קללתו ותניא אידך אי אתה מצווה לא על קללתו ולא על הכאתו

סברוה דכולי עלמא כותים גירי אמת הן מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר מקשינן הכאה לקללה ומר סבר לא מקשינן הכאה לקללה

לא דכ"ע לא מקשינן הכאה לקללה והכא בהא קמיפלגי מר סבר כותים גירי אמת הן ומר סבר כותים גירי אריות הן

אי הכי היינו דקתני עלה ושורו כישראל אלא שמע מינה בהיקישא פליגי ש"מ:

מתני' הגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו רבי יהודה אומר עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו שנאמר (דברים כד, ז) והתעמר בו ומכרו הגונב את בנו רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה מחייב וחכמים פוטרין גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרין:

גמ׳ ותנא קמא לא בעי עימור א"ר אחא בריה דרבא עימור פחות משוה פרוטה איכא בינייהו

בעי ר' ירמיה גנבו ומכרו ישן מהו מכר אשה לעוברה מהו יש דרך עימור בכך או אין דרך עימור בכך

ותיפוק ליה דליכא עימור כלל לא צריכא ישן דזגא עליה אשה דאוקמא באפי זיקא דרך עימור בכך או אין דרך עימור בכך מאי תיקו

ת"ר (דברים כד, ז) כי ימצא איש גונב נפש מאחיו אין לי אלא איש שגנב אשה מניין ת"ל וגונב איש

אין לי אלא איש שגנב בין אשה ובין איש ואשה שגנבה איש אשה שגנבה אשה מניין ת"ל ומת הגנב ההוא מכל מקום

תניא אידך כי ימצא איש גונב נפש מאחיו אחד הגונב את האיש ואחד הגונב את האשה ואחד גר ואחד עבד משוחרר וקטן חייב גנבו ולא מכרו מכרו ועדיין ישנו ברשותו פטור מכרו לאביו או לאחיו או לאחד מן הקרובים חייב הגונב את העבדים פטור

MISHNAH. HE WHO STRIKES HIS FATHER OR HIS MOTHER IS LIABLE ONLY IF HE WOUNDS THEM. IN THIS RESPECT, CURSING IS MORE STRINGENT THAN SMITING, FOR, HE WHO CURSES [HIS PARENTS] AFTER DEATH IS LIABLE, WHILST HE WHO SMITES THEM AFTER DEATH IS NOT. GEMARA. Our Rabbis taught: His father or his mother he hath cursed:  [his blood shall be upon him]. This means, even after death.  For I would think, since he is liable for smiting and for cursing; so also for cursing. Moreover, an ad majus reasoning [would seem to prove the contrary]: If for smiting, where [a parent] 'not of thy people' is assimilated to one 'of thy people',  there is nevertheless no punishment for doing so after his death; then cursing, where one 'not of thy people' is assimilated to 'of thy people', is surely not punishable if done after death! Therefore the Writ saith, He hath cursed his father or his mother. Now this accords with R. Jonathan, to whom the verse, His father or his mother, he hath cursed, is superfluous; but on R. Joshiah's view, what can be said? For it has been taught: For [ish ish] any man  [that curseth his father or his mother shall surely be put to death].  Now, Scripture could have said, A man [ish]; what is taught by 'any man' ['ish ish']? The inclusion of a daughter, a tumtum, and a hermaphrodite [as being subject to this law]. 'That curseth his father and his mother': from this I know only [that he is punished for cursing] his father and his mother: whence do I know [the same] if he cursed his father without his mother or his mother without his father? — From the passage, His father and his mother he hath cursed, implying, a man that cursed his father, a man that cursed his mother. This is R. Joshiah's opinion. R. Jonathan said: The [beginning of the] verse alone implies either the two together or each separately, unless the verse had explicitly stated 'together'.  Whence then does he [R. Joshiah] learn [the law under discussion]?  — He derives it from the verse, And he that curseth his father or his mother shall surely put to death.  And the other?  — He utilises it to include a daughter, a tumtum, and a hermaphrodite. But why not derive this from 'any man' [ish ish]? — The Torah employed human speech.  [Now, reverting to the Mishnah:] Should it not [also] teach: smiting is a graver offence than cursing, since with respect to the smiting 'not of thy people' is as 'of thy people', which is not the case with respect to cursing?  — The [Tanna of the Mishnah] maintains that smiting is assimilated to cursing. Shall we say that these Tannaim  differ on the same lines as the following? Viz., One Baraitha was taught: As for a Cuthean, you are enjoined against smiting him, but not against cursing him. But another [Baraitha] taught: You are enjoined neither against smiting nor cursing him. Now, the hypothesis is that all agree that the Cutheans were true proselytes:  hence presumably the grounds of their dispute are these. One Master holds that smiting is likened to cursing, and the other Master that it is not!  — No! All agree that smiting is not likened to cursing, but this is the cause of their dispute: — The one Master maintains, Cutheans are true proselytes;  the other Master holds that they are [sham] proselytes [driven to conversion through fear of] lions.  If so, how can the [Baraitha] further state, But his ox is as one belonging to an Israelite?  Hence this proves that the dispute is in respect of the analogy.  This proves it. MISHNAH. 'HE WHO KIDNAPS A JEW'  INCURS NO LIABILITY UNLESS HE BRINGS HIM INTO HIS OWN DOMAIN. R. JUDAH SAID: UNLESS HE BRINGS HIM INTO HIS OWN DOMAIN AND PUTS HIM TO SERVICE. FOR IT IS WRITTEN, [IF A MAN BE FOUND STEALING ANY OF HIS BRETHREN OF THE CHILDREN OF ISRAEL,] AND PUT HIM TO SERVICE, AND SELL HIM.  IF HE ABDUCTS HIS OWN SON. — R. ISHMAEL THE SON OF R. JOHANAN B. BEROKA DECLARED HIM LIABLE, BUT THE SAGES EXEMPTED HIM. IF HE KIDNAPPED A SEMI-SLAVE AND SEMI-FREEMAN,  — R. JUDAH DECLARES HIM LIABLE, BUT THE SAGES ACQUIT [HIM]. GEMARA. But does not the first Tanna require putting to service [as a condition of punishment]?  — R. Abba the son of Raba said: They differ in respect of service worth less than a perutah. R. Jeremiah propounded: What if one kidnapped and sold a person asleep? What if one sold a [pregnant] woman for the expected child?  Is this a sort of service or not? But, [surely,] can this not be solved from the fact that there is no service at all? — It is necessary [to propound this] only if he [the kidnapper] leaned upon the sleeper, or, in the case of a [pregnant] woman, if she was placed in front of a wind:  now, does this constitute service or not? This problem remains unsolved. Our Rabbis taught: If a man be found stealing any of his brethren of the children of Israel. From this I know [the law] only if a man abducted: whence do I know it of a woman? From the verse And one that stealeth a man.  From [these verses] I know [the law] only if a man kidnapped a man or a woman,  and of a woman who abducted a man.  Whence do I know it if a woman abducted a woman? From the verse, Then that thief shall die:  implying, in all cases [of theft]. Another [Baraitha] taught: If a man be found stealing any of his brethren: whether a man, woman, proselyte, manumitted slave or minor be abducted, he is liable. If he stole him, but did not sell him, or if he sold him, but he is still in his [sc. the victim's] own house, he is exempt. If he sold him to his [sc. the victim's] father, brother, or to one of his relations, he is liable. He who steals slaves is exempt.