Sanhedrin — Daf 85a

ורבי שמעון האמר כל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה

בעו מיניה מרב ששת בן מהו שיעשה שליח לאביו להכותו ולקללו

א"ל ואחר מי התירו אלא כבוד שמים עדיף הכא נמי כבוד שמים עדיף

מיתיבי ומה מי שמצוה להכותו מצוה שלא להכותו מי שאינו מצוה להכותו אינו דין שמצוה שלא להכותו

מאי לאו אידי ואידי במקום מצוה הא בבנו הא באחר

לא אידי ואידי לא שנא בנו ולא שנא אחר ולא קשיא כאן במקום מצוה כאן שלא במקום מצוה

והכי קתני ומה במקום מצוה שמצוה להכותו מצוה שלא להכותו שלא במקום מצוה שאינו מצוה להכותו אינו דין שמצוה שלא להכותו

תא שמע היוצא ליהרג ובא בנו והכהו וקיללו חייב בא אחר והכהו וקיללו פטור והוינן בה מאי שנא בנו ומאי שנא אחר ואמר רב חסדא במסרבין בו לצאת ואינו יוצא

רב ששת מוקי לה בשאין מסרבין בו לצאת

אי הכי אחר נמי אחר גברא קטילא הוא

והאמר רב ששת ביישו ישן ומת חייב הכא במאי עסקינן בשהכהו הכאה שאין בה שוה פרוטה

והאמר רבי אמי אמר ר' יוחנן הכהו הכאה שאין בה שוה פרוטה לוקה מאי פטור דקאמר פטור מממון

מכלל דבנו חייב בממון אלא בדינו הכא נמי בדינו

אלא אחר היינו טעמא דפטור דאמר קרא (שמות כב, כז) ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך

התינח קללה הכאה מנלן דמקשינן הכאה לקללה

אי הכי בנו נמי כדאמר רב פינחס בשעשה תשובה הכא נמי בשעשה תשובה

אי הכי אחר נמי אמר רב מרי בעמך במקוים שבעמך

אי הכי בנו נמי

A problem was propounded to R. Shesheth. May one be appointed an agent [by Beth din] to flagellate and curse his father?  — He replied, Who then permitted even a stranger to do this, but that the Divine honour overrides [other prohibitions]: so here too, the Divine honour overrides [the prohibition against smiting and cursing one's parents].  An objection was raised: If one, whom it is a positive command to smite, may nevertheless not be smitten; how much more so, may one, whom it is not a positive command to smite, not be smitten. Now, do not both clauses relate to smiting as a precept, but that one treats of a son, the other of a stranger?  — No. In both clauses no distinction is drawn between a son and a stranger, yet there is no difficulty. The one treats of smiting as a precept, the other when not. And it is thus to be interpreted: If when a precept is involved, i.e., when it is a positive command to smite [sc. a person under sentence of flagellation], it is nevertheless a command not to smite [unnecessarily, i.e., with more than the prescribed number of lashes, viz., forty]; then when no positive command is involved, viz., when one is not to be flagellated, one is surely commanded not to smite unnecessarily.  Come and hear: If one was going forth to execution, and his son came and smote him and cursed him, he is liable; if a stranger did this, he is exempt. Now we pondered thereon, What is the difference between a son and a stranger? And R. Hisda answered: This refers to one who is being impelled forth, but holds back?  — R. Shesheth maintains that it refers to one who is not urged to go forth. If so, a stranger too [should be punished for beating him]? — As far as a stranger is concerned, he is already a dead man.  But did not R. Shesheth say: If one insulted a sleeping person, and he died [in his sleep], he is nevertheless liable [to punishment for same]?  — The reference here is to a blow which inflicted an injury less than a perutah in value. But did not R. Ammi say in R. Johanan's name: [Even] if one smote his neighbour with a blow inflicting less than a perutah's worth of damage, he is punished with lashes? — By 'exempt', non-liability to monetary compensation is meant. It follows then that a son is liable to monetary compensation!  But it must therefore mean, [he is liable] according to the law pertaining to him.  If so [a stranger too is exempt from] the law pertaining to him [for smiting his neighbour, viz., lashes].  But this is the reason why a stranger is exempt, because the Writ saith, Thou shalt not curse a prince among thy people:  meaning, [only] when he acts as is fitting for thy people.  This is well as far as cursing is concerned: but whence do we know the same of smiting? — Because we compare smiting with cursing. If so, should not the same apply to his son? — Even as R. Phineas said [elsewhere]: This refers to one who had repented. If so, even a stranger [should be liable]? — R. Mari answered, 'among thy people' implies 'abiding among thy people'.  If so, should not the same apply to his son?