Sanhedrin — Daf 79a

והיה בה כדי להמית על לבו והלכה לה על מתניו ולא היה בה כדי להמית על מתניו ומת פטור

נתכוון להכות את הגדול ולא היה בה כדי להמית הגדול והלכה לה על הקטן והיה בה כדי להמית את הקטן ומת פטור נתכוון להכות את הקטן והיה בה כדי להמית את הקטן והלכה לה על הגדול ולא היה בה כדי להמית את הגדול ומת פטור

אבל נתכוון להכות על מתניו והיה בה כדי להמית על מתניו והלכה לה על לבו ומת חייב נתכוון להכות את הגדול והיה בה כדי להמית את הגדול והלכה לה על הקטן ומת חייב ר' שמעון אומר אפילו נתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור:

גמ׳ ר"ש אהייא אילימא אסיפא ר"ש פוטר מיבעי ליה

אלא ארישא נתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם לעובד כוכבים והרג את ישראל לנפלים והרג את בן קיימא פטור הא נתכוון להרוג את זה והרג את זה חייב ר"ש אומר אפילו נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור

פשיטא קאי ראובן ושמעון ואמר אנא לראובן קא מיכוונא לשמעון לא קא מיכוונא היינו פלוגתייהו אמר לחד מינייהו מאי א"נ כסבור ראובן ונמצא שמעון מאי תא שמע דתניא ר"ש אומר עד שיאמר לפלוני אני מתכוון

מאי טעמא דר"ש אמר קרא (דברים יט, יא) וארב לו וקם עליו עד שיתכוון לו ורבנן אמרי דבי רבי ינאי פרט לזורק אבן לגו

היכי דמי אילימא דאיכא תשעה כותים ואחד ישראל ביניהן תיפוק ליה דרובא כותים נינהו אי נמי פלגא ופלגא ספק נפשות להקל

לא צריכא דאיכא תשעה ישראל וכותי אחד ביניהן דהוה ליה כותי קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי

בשלמא לרבנן דאמרי נתכוון להרוג את זה והרג את זה חייב דכתיב (שמות כא, כב) וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ואמר רבי אלעזר במצות שבמיתה הכתוב מדבר דכתיב (שמות כא, כג) אם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש

אלא לר"ש האי ונתתה נפש תחת נפש מאי עביד ליה ממון וכדרבי דתניא רבי אומר ונתתה נפש תחת נפש ממון אתה אומר ממון או אינו אלא נפש ממש נאמרה נתינה למטה ונאמרה

GEMARA. To which clause does R. Simeon refer? Shall we say to the last? In that case, the Mishnah should state, R. Simeon declares him not liable.  But he refers to the first clause: IF HE INTENDED KILLING AN ANIMAL, BUT SLEW A MAN, OR A HEATHEN AND HE SLEW AN ISRAELITE, OR A PREMATURELY BORN AND HE SLEW A VIABLE CHILD, HE IS NOT LIABLE. This implies, that if he intended killing one [Israelite] and killed another, he is liable. [Thereupon] R. SIMEON SAID: EVEN IF HE INTENDED KILLING ONE BUT KILLED ANOTHER, HE IS NOT LIABLE. Now, it is obvious that if Reuben and Simeon were standing, and the murderer said, 'I intended killing Reuben, not Simeon [whom he did actually kill] — that is the case wherein they differ. But what if he said, 'I intended killing any of then,';  or [again], if he thought that this victim was Reuben, but then found him to be Simeon? — Come and hear! For it has been taught: R. Simeon said: [He is not liable] unless he declares, 'My intention was to kill so and so' [whom he did kill]. What is R. Simeon's reason? — The Writ saith, [But if any man All is well according to the Rabbis, who maintain that if he intended killing one man and killed another, he is liable. For it is written, If men strive, and hurt a woman with child;  whereupon R. Eleazar observed: The verse refers to attempted murder,  because It is written, And if any mischief follow, then thou shalt give life for life.  But how does R. Simeon interpret, 'thou shalt give life for life'?  — It refers to monetary compensation, in harmony with Rabbi's [interpretation]. For it has been taught: Rabbi said: Then thou shalt give life for life: this refers to monetary compensation.  You say, monetary compensation: but perhaps this is not so, life being literally meant? 'Giving' is stated below;  and 'giving' is also stated