Sanhedrin — Daf 57b

נהרג עליו

אשכח ר' יעקב בר אחא דהוה כתיב בספר אגדתא דבי רב בן נח נהרג בדיין א' ובעד אחד שלא בהתראה מפי איש ולא מפי אשה ואפילו קרוב משום רבי ישמעאל אמרו אף על העוברין

מנהני מילי אמר רב יהודה דאמר קרא (בראשית ט, ה) אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש אפילו בדיין אחד

(בראשית ט, ה) מיד כל חיה אפילו שלא בהתראה (בראשית ט, ה) אדרשנו ומיד האדם אפילו בעד אחד (בראשית ט, ה) מיד איש ולא מיד אשה אחיו אפילו קרוב

משום רבי ישמעאל אמרו אף על העוברין מאי טעמיה דרבי ישמעאל דכתיב (בראשית ט, ו) שופך דם האדם באדם דמו ישפך איזהו אדם שהוא באדם הוי אומר זה עובר שבמעי אמו

ותנא קמא תנא דבי מנשה הוא דאמר כל מיתה האמורה לבני נח אינו אלא חנק ושדי ליה האי באדם אסיפיה דקרא ודרוש ביה הכי באדם דמו ישפך איזהו שפיכות דמים של אדם שהוא בגופו של אדם הוי אומר זה חנק

מתיב רב המנונא ואשה לא מפקדה והכתיב (בראשית יח, יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'

הוא מותיב לה והוא מפרק לה בניו לדין ביתו לצדקה

אמר ליה רב אויא סבא לרב פפא אימא בת נח שהרגה לא תיהרג מיד איש ולא מיד אשה כתיב אמר ליה הכי אמר רב יהודה שופך דם האדם מכל מקום

אימא בת נח שזינתה לא תיהרג דכתיב (בראשית ב, כד) על כן יעזב איש ולא אשה א"ל הכי אמר רב יהודה (בראשית ב, כד) והיו לבשר אחד הדר ערבינהו קרא

ת"ר איש מה תלמוד לומר (ויקרא יח, ו) איש איש לרבות את הכותים שמוזהרין על העריות כישראל

והא מהכא נפקא מהתם נפקא לאמר זה גילוי עריות

התם בעריות דידהו והכא בעריות דידן דקתני סיפא בא על עריות ישראל נידון בדיני ישראל

למאי הלכתא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא נצרכה אלא לעדה ועדים והתראה

מגרע גרע

אלא א"ר יוחנן לא נצרכה אלא לנערה המאורסה דלדידהו לית להו דדיינינן להו בדינא דידן

אבל אשת איש בדינא דידהו דיינינן להו והתניא בא על נערה המאורסה נידון בסקילה על אשת איש נידון בחנק ואי בדינא דידהו סייף הוא

אמר רב נחמן בר יצחק מאי אשת איש דקתני כגון שנכנסה לחופה ולא נבעלה דלדידהו לית להו דיינינן להו בדינא דידן

דתני ר' חנינא בעולת בעל יש להן נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להן

תניא כוותיה דר' יוחנן כל ערוה שב"ד של ישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה אין ב"ד של ישראל ממיתין עליה אין בן נח מוזהר עליה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים הרבה עריות יש שאין בית דין של ישראל ממיתין עליהן ובן נח מוזהר עליהן

בא על עריות ישראל נידון בדיני ישראל בא על עריות בן נח נידון בדיני בן נח ואנו אין לנו אלא נערה המאורסה בלבד

ונחשוב נמי נכנסה לחופה ולא נבעלה האי תנא תנא דבי מנשה הוא דאמר כל מיתה האמורה לבני נח אינו אלא חנק אידי ואידי חנק הוא

וסבר רבי מאיר כל ערוה שבית דין של ישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה והא תניא גר

R. Hamnuna objected: Now, is not a [heathen] woman commanded [to keep the social laws]? Surely it is written, For I know him, that he will command his sons and his household [which includes the womenfolk] after him, and they shall keep the way of the Lord to exercise charity, and judgment?  — He raised the objection, and he answered it himself: he would command 'his sons' to exercise judgment; 'his daughters' to perform charity. R. Awia the elder said to R. Papa: Let us say that a heathen woman who committed murder must not be executed, since it is written, at the hand of every man [who committed murder] etc. implying,  'but not at the hand of woman'? — He replied: Thus did Rab Judah say: Whoso sheddeth man's blood implies whosoever it be [even a woman]. Let us say that a heathen woman who committed adultery is not executed, since it is written, therefore shall a man forsake [his father and mother, and cleave to his wife], implying  that a man [must cleave], but not a woman? — He replied: Thus did Rab Judah say: The verse, And they shall be as one flesh, reassimilated them to each other [making the law of fidelity applicable to both]. Our Rabbis taught: [A man, a man shall not approach to any that is near of kin to him, to uncover their nakedness.  It would have been sufficient to state,] A man shall not approach etc. What is taught by the repetition, A man, a man? — The extension of the law to heathens, that they too are forbidden incest [including adultery]. Now is this deduced from this verse; is it rather not deduced from a different text, viz., [And the lord God commanded…] saying, which refers to adultery?  — The latter text refers to adultery with a woman of their own [i.e., with a heathen married woman]; the former to adultery with one of ours [i.e., a Jewish married woman], for the second clause teaches: If he committed incest with a Jewess, he is judged according to Jewish law. With regard to what is this?  — R. Nahman said in the name of Rabbah b. Abbuha: With regard to an assembly, witnesses and formal admonition.  Is a Jewess then of less account?  But R. Johanan answered thus: It is with regard to a betrothed Jewish maiden,  whose violation by heathen law is not a capital offence;  hence they are judged by Jewish law. But if their offence was against a fully married woman, are they judged according to their law? Surely it has been taught: 'If a heathen committed adultery with a [Jewish] betrothed maiden, he is stoned; with a fully married woman, he is strangled.' Now if we judged them according to the law pertaining to them, should he not be decapitated? — R. Nahman b. Isaac answered: By a 'married woman' this Baraitha means one whose huppah ceremony  has been performed, but without the marriage being consummated. Since by their law her violation is not a capital offence, they are judged by ours. For R. Hanina taught: They recognise the inviolability of a woman whose union has been consummated, but not if she merely entered the huppah without the union having been consummated. It has been taught in agreement with R. Johanan: All prohibited [sexual] relationships for which a Jewish Beth din imposes capital punishment are forbidden to heathens, but those for which a Jewish Beth din does not impose death are permitted to heathens; this is R. Meir's view. But the Sages maintain: There are many relationships  for which a Jewish Beth din does not impose death, which are nevertheless forbidden to a Gentile. If a heathen committed incest with a Jewess, he is judged according to Jewish law; if with a heathen woman, he is judged according to heathen law. The only difference that this makes is with respect to a betrothed maiden.  But should not the Tanna include a woman whose huppah ceremony has been performed without the marriage being consummated? — The teacher of this Baraitha is the Tanna of the college of Manasseh, who maintains that every death penalty decreed for the heathens is by strangulation, and by both codes [Jewish and heathen] this last-mentioned offence is punished by strangulation. Now, is R. Meir of the opinion that all relationships for which a Jewish Beth din imposes capital punishment are forbidden to heathens? Surely it has been taught: A proselyte,