Sanhedrin — Daf 41a

תנהו ענין למלקות

דבי חזקיה תנא (שמות כא, יד) וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה שהתרו בו ועדיין הוא מזיד

דבי רבי ישמעאל תנא (במדבר טו, לג) המוצאים אותו מקושש עצים שהתרו בו ועדיין הוא מקושש

דבי רבי תנא (דברים כב, כד) על דבר אשר ענה על עסקי דיבור

וצריכא דאי כתב רחמנא אחותו הוה אמינא חייבי מלקות אין חייבי מיתות לא כתב רחמנא כי יזיד

ואי כתב רחמנא וכי יזיד הוה אמינא הני מילי סייף דקיל אבל סקילה דחמורה אימא לא צריכא

ותרתי בנסקלין למה לי לר"ש לאתויי נשרפין

לרבנן מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא ולכתוב רחמנא בנסקלין וליתו הנך וליגמרו מיניה הכא נמי מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא:

התיר עצמו למיתה: מנא לן אמר רבא ואיתימא חזקיה אמר קרא (דברים יז, ו) יומת המת עד שיתיר עצמו למיתה

אמר רב חנן עדי נערה המאורסה שהוזמו אין נהרגין מתוך שיכולים לומר לאוסרה על בעלה באנו

והא אתרו בה דלא אתרו בה ואי לא אתרו בה היכי מיקטלא

באשה חבירה ואליבא דרבי יוסי בר' יהודה דתניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר חבר אין צריך התראה לפי שלא נתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד

וכיון דאינהו לא מיקטלי איהי היכי מיקטלא הויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה וכל עדות שאי אתה יכול להזימה לא שמה עדות

הכי נמי קאמר מתוך שאין נהרגין שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו אף היא אינה נהרגת דהויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה

אלא באשה חבירה דקיימא לן דמיקטלא אליבא דר' יוסי בר' יהודה היכי משכחת לה כשזינתה וחזרה וזינתה

והא יכולין לומר לאוסרה על בועלה שני באנו שזינתה מבועל ראשון אי נמי שזינתה מקרוביה

מאי שנא נערה מאורסה דנקט אפילו נשואה נמי אין אלא אפילו האי דלא יתבא תותיה יכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו

אמר רב חסדא אחד אומר בסייף הרגו ואחד אומר בארירן הרגו אין זה נכון אחד אומר כליו שחורין ואחד אומר כליו לבנים הרי זה נכון

מיתיבי נכון שיהא נכון אחד אומר בסייף הרגו ואחד אומר בארירן הרגו אחד אומר כליו שחורין ואחד אומר כליו לבנים אין זה נכון תרגמה רב חסדא בסודר שחנקו בו דהיינו סייף וארירן

ת"ש אחד אומר סנדליו שחורין ואחד אומר סנדליו לבנים אין זה נכון התם נמי כגון שבעט בו בסנדלו והרגו

ת"ש מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנה אמר רמי בר חמא כגון שעקץ תאנה בשבת דעלה קא מיקטיל

והא תניא אמרו לו תחת תאנה הרגו אלא אמר רמי בר חמא כגון ששפדו בייחור של תאנה

ת"ש אמר להן תאנה זו עוקציה דקין עוקציה גסין תאנים שחורות תאנים לבנות אלא אמר רב יוסף מבן זכאי לותיב איניש שאני בן זכאי דבדיקות כחקירות משוי ליה

מאן בן זכאי אילימא רבי יוחנן בן זכאי מי הוה בסנהדרי והתניא כל שנותיו של רבי יוחנן בן זכאי מאה ועשרים שנה ארבעים שנה עסק בפרקמטיא מ' שנה למד ארבעים שנה לימד

ותניא ארבעים שנה קודם חורבן הבית גלתה סנהדרי וישבה לה בחנות ואמר ר' יצחק בר אבודימי לומר שלא דנו דיני קנסות דיני קנסות ס"ד אלא שלא דנו דיני נפשות

ותנן משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי

אלא בן זכאי דעלמא הכי נמי מסתברא דאי ס"ד רבן יוחנן בן זכאי קרי ליה ר' בן זכאי

והתניא מעשה ובדק רבן יוחנן בן זכאי בעוקצי תאנים אלא תלמיד היושב לפני רבו הוה ואמר מילתא ומסתבר להו טעמיה

The school of Hezekiah taught: And if a man come presumptuously upon his neighbour to slay him with guile;— this implies that they warned him, yet he remained with wilful intent.  The school of R. Ishmael taught: And they that found him gathering sticks:  that implies that they warned him, yet he continued gathering. The school of Rabbi taught: Because [lit., 'for the word that'] he hath humbled [his neighbour's wife'],  teaching, [it is] by reason of 'the word' [that he is stoned].  And [these verses] are all necessary: for had the Divine Law stated [this provision] only in reference to a man's sister, one might have said that it applied only to those liable to flogging, but not to those liable to death,  therefore the Divine Law wrote, If a man come presumptuously etc.Again, had this verse only been written, I might have thought that it [sc. a warning) is necessary only for decapitation, which is a milder form of death; but for stoning, which is severer, one might hold that it is not [required]: thus all are necessary. But why need two [intimations]  in respect of stoning? — According to R. Simeon,  to extend [the law of warning] to cases of burning;  whilst the Rabbis  [answer]: (Scripture [sometimes] takes the trouble of stating a law  which can be deduced a minori. But Scripture should have intimated it for stoning [only], and then these other cases  could have been inferred from it! — Here too [the same answer must be given]: Scripture [sometimes] takes the trouble of stating a law which can be deduced a miniori. 'Did he admit his liability to death?' Whence do we infer this? Raba — others state, Hezekiah — said: Scripture states, Shall he that is to die  be put to death;  [He is not put to death] unless he [previously] admitted his liability to death. R. Hanan said: Witnesses against a betrothed damsel  who were proved Zomemim, are not executed,  since they may plead, We came forward [to testify] only to render her ineligible for her [intended] husband.  But they must surely have warned her!  — This treats of a case where they did not warn her. But if so, how could she be put to death at all?  This refers to an educated woman, and is based on the view of R. Jose son of R. Judah. For it has been taught: R. Jose son of R. Judah said: A scholar needs no warning, for warning was instituted only in order to distinguish between wilfulness and unwilfulness.  But since they are not executed, how could she be? For this becomes evidence to which the law of Zomem cannot be applied,  and such is not admissible!  — He [R. Hanan] actually meant it thus: Since they are not executed, for they can plead, 'We came only to make her ineligible for her [intended] husband,' she too cannot be executed, because it is evidence to which the law of Zomem cannot be applied. Then in the case of an educated woman, who, as we know, is to be executed on the view of R. Jose son of R. Judah, how, is that possible?  — If she misconducted herself twice.  But they [the witnesses] can still plead, We came only to render her forbidden to her second paramour!  — [The case in question is one] where the misconduct was repeated with the first adulterer,  or one of misconduct with one of her relations. But why state this only of a 'betrothed damsel': surely the same applies to a married woman too! — True: but [the purpose here is to teach that] even in such a case, though she has not yet lived with her husband, they can plead, We came forward only to make her ineligible for her [intended] husband. R. Hisda said: If one testified that he [the accused] slew him with a sword, and another, that he slew him with a dagger, it [the evidence] is inadmissible.  If one says, His clothes were black, and the other, His clothes were white; the evidence is admissible. An objection is raised: 'Certain'  implies that the evidence must be certain; if one witness says, He slew him with a sword, and the other says, With a dagger; or if one says, His clothes were black, and the other, They were white, the evidence is not 'certain'?  — R. Hisda interpreted this as referring to the [colour of] the cloth with which he strangled him, which comes under the same category as sword or dagger. Come and hear! If the one says that his sandals were black, and the other, that they were white, the evidence is not certain'!  — There too the meaning is, that he kicked him with his sandal and killed him. Come and hear! IT ONCE HAPPENED THAT BEN ZAKKAI CROSS-EXAMINED [THE WITNESSES] AS TO THE STALKS OF THE FIGS. — Rami b. Hama replied: The meaning is, that a man cut off a fig on the Sabbath, for which he was to be put to death.  But has it not been taught: They said to him, 'He killed him beneath a fig-tree'? — But, said Rami b. Hama: It was a case where he [the accused] pierced his victim with the sharp end of a fig branch. Come and hear! He questioned [the witnesses]: Were the stalks of this fig tree thin or thick? And were the figs [themselves] black or white?  But, answered R. Joseph: Would one raise an objection from Ben Zakkai! Ben Zakkai had a different view, since he assimilated bedikoth to hakiroth.  Now, who was this Ben Zakkai? Shall we say, R. Johanan b. Zakkai? Was he then [a member] of the Sanhedrin?  Has it not been taught:  The whole lifetime of R. Johanan b. Zakkai was a hundred and twenty years. Forty years he engaged in business; forty years he studied, and forty years he taught. And it has also been taught: Forty years before the destruction of the Temple, the Sanhedrin were exiled  and took up residence in Hanuth.  Whereon R. Isaac b. Abudimi said: This is to teach that they did not try cases of Kenas.  'Cases of Kenas!' Can you really think so!  Say rather, They did not try capitol charges.  Again we learnt:  When the Temple was destroyed, R. Johanan enacted [so and so].  But the reference is to some other Ben Zakkai. Reason too supports this: for were R. Johanan b. Zakkai meant, would Rabbi  have called him merely Ben Zakkai!  Yet has it not been taught: It once happened that R. Johanan b. Zakkai examined [witnesses] as to the stalks on the figs?  — He must therefore have been a disciple sitting before his Master,  when he made this statement the reasoning of which was so acceptable to them [the Rabbis]