Sanhedrin — Daf 34a

מאי טעמא דר' יוסי בר יהודה דאמר קרא (במדבר לה, ל) עד אחד לא יענה בנפש למות למות הוא דאינו עונה אבל לזכות עונה ורבנן אמר ריש לקיש משום דמיחזי כנוגע בעדותו

ורבנן האי למות מאי דרשי ביה מוקמי ליה באחד מן התלמידים כדתניא אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות מניין שאין שומעין לו ת"ל עד אחד לא יענה מניין לאחד מן התלמידים שאמר יש לי ללמד עליו חובה מניין שאין שומעין לו ת"ל אחד לא יענה בנפש למות:

דיני נפשות המלמד כו': אמר רב לא שנו אלא בשעת משא ומתן אבל בשעת גמר דין מלמד זכות חוזר ומלמד חובה

מיתיבי למחרת משכימין ובאין המזכה אומר אני המזכה ומזכה אני במקומי המחייב אומר אני המחייב ומחייב אני במקומי המלמד חובה מלמד זכות אבל המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה

והא למחרת גמר דין הוא וליטעמיך למחרת משא ומתן מי ליכא כי קתני בשעת משא ומתן

ת"ש דנין אלו כנגד אלו עד שיראה אחד מן המחייבין דברי המזכין ואם איתא ליתני נמי איפכא תנא אזכות קא מהדר אחובה לא קא מהדר

ת"ש דאמר ר' יוסי בר חנינא אחד מן התלמידים שזיכה ומת רואין אותו כאילו חי ועומד במקומו ואמאי נימא אילו הוה קיים הדר ביה השתא מיהא לא הדר ביה

והא שלחו מתם לדברי ר' יוסי בר חנינא מוצא מכלל רבינו אין מוצא איתמר

תא שמע שני סופרי הדיינין עומדין לפניהן אחד מן הימין ואחד מן השמאל וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין

בשלמא דברי המחייבין למחר חזו טעמא אחרינא ובעו למעבד הלנת דין אלא דברי המזכין מאי טעמא לאו משום דאי חזו טעמא אחרינא לחובה לא משגחינן בהו

לא כדי שלא יאמרו שנים טעם אחד משני מקראות כדבעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן אמרו שנים טעם אחד משני מקראות מהו אמר ליה אין מונין להן אלא אחד

מנהני מילי אמר אביי דאמר קרא (תהלים סב, יב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עז לאלהים מקרא אחד יוצא לכמה טעמים ואין טעם אחד יוצא מכמה מקראות דבי ר' ישמעאל תנא (ירמיהו כג, כט) וכפטיש יפוצץ סלע מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים

היכי דמי טעם אחד משני מקראות אמר רב זביד כדתנן מזבח מקדש את הראוי לו

רבי יהושע אומר כל הראוי לאשים אם עלה לא ירד שנאמר (ויקרא ו, ב) העולה על מוקדה מה עולה שהיא ראויה לאשים אם עלתה לא תרד אף כל שהוא ראוי לאשים אם עלה לא ירד

רבן גמליאל אומר כל הראוי למזבח אם עלה לא ירד שנאמר היא העולה על מוקדה על המזבח מה עולה שהיא ראויה לגבי מזבח אם עלתה לא תרד אף כל שהוא ראוי למזבח אם עלה לא ירד

ותרוייהו מאי קמרבו פסולין מר מייתי לה ממוקדה ומר מייתי לה ממזבח

והא התם מיפלג פליגי דקתני סיפא אין בין דברי רבן גמליאל לדברי ר' יהושע אלא הדם והנסכים שר"ג אומר לא ירדו ור' יהושע אומר ירדו

אלא אמר רב פפא כדתניא ר' יוסי הגלילי אומר מתוך שנאמר

What is R. Jose b. R. Judah's reason?  — Scripture says: But one witness shall not testify against any person [that he die]:  hence, only 'so that he die' may he not testify, but he may testify for acquittal. And the Rabbis?  — Resh Lakish answered: Their reason is that the witness seems personally concerned in his testimony.  But how do our Rabbis interpret, so that he die?  — They apply it to one of the disciples,  as it has been taught: Whence do we learn that if one of the witnesses says, I have a statement to make in his favour, that he is not listened to? — From the verse, But one witness shall not testify.  And whence do we know that if one of the disciples says, I can argue a point to his disadvantage, that he is not listened to? From the verse, One  shall not testify against any person that he die. IN CAPITAL CHARGES, ONE WHO ARGUED etc. Rab said: They taught this only of the period of the deliberations,  but at the time of pronouncement of the verdict,  one who has argued for acquittal may turn and argue for condemnation. An objection is raised:  On the following day, they rise early and assemble. He who was for acquittal declares, I was in favour of acquittal and I stand by my opinion. He who was for condemnation says, I was in favour of condemnation and I stand by my opinion. He who was in favour of condemnation may argue in favour of acquittal. But he who was in favour of acquittal may not retract and argue in favour of conviction. Now surely, on the 'the following day' the decision is to be promulgated!  — But on thy view, are there no deliberations on the 'the following day'? Therefore the reference of the Mishnah is merely to the period of the deliberations. Come and hear! They debate the case amongst themselves, until one of those who are for conviction agrees with those who are for acquittal.  Now if that is so,  then he [the Tanna] should have taught the reverse too! — But the Tanna fosters the possibilities of acquittal, not those of condemnation. Come and hear! R. Jose b. Hanina said: If one of the disciples pronounced for acquittal and then died, he is regarded [when the vote is taken] as if he were alive and [standing] in his place.  But why not assume, had he been alive, he might have retracted?  — Because in fact he did not retract! But did they not send [a message] from 'there' [Palestine], that the words of R. Jose b. Hanina preclude the words of our Master?  The true version was, 'Do not preclude [the words of our Master]'. Come and hear! Two judges' clerks stand before them [the judges], one on the right and one on the left, and indite the arguments of those who would acquit, and those who would convict.  Now, as for the arguments for conviction. It is well [that they be recorded], for on the following day another argument  may be discovered, which necessitates postponement of judgment over night.  But why [record] the grounds of the defenders; surely so that should they discover different arguments for conviction, they may not be heeded?  — No, it is lest two judges draw a single argument from two Scriptural verses, as R. Assi asked R. Johanan: What if two [judges] derive the same argument from two verses? — He answered: They are only counted as one.  Whence do we know this? — Abaye answered: For Scripture saith, God hath spoken once, twice have I heard this, that strength belongeth unto God.  One Biblical verse may convey several teachings, but a single teaching cannot be deduced from different Scriptural verses. In R. Ishmael's School it was taught: And like in hammer that breaketh the rock in pieces:  i.e., just as [the rock] is split into many splinters,  so also may one Biblical verse convey many teachings. What is an example of: 'One argument drawn from two Biblical verses'? — R. Zebid answered: As we learnt: The Altar sanctifies  all that is 'fit' for it.  R. Joshua said: [That means,] Anything 'fit' for the fire of the Altar',  once it ascended [thereon], may not descend,  for it is written: The burnt offering, it is that which goeth up upon its fire-wood, upon the altar:  Just as the burnt offering which is 'fit' for the altar-fire, once it ascended, may not descend,  so everything which is 'fit' for the altar-fire, once it ascends, may not descend. R. Gamaliel said: Anything 'fit' for the altar,  once it has ascended, may not descend, for it is written: The burnt offering, it is that which goeth up upon its fire-wood upon the altar: Just as the burnt offering which is 'fit' for the altar, once it has ascended, may not descend, so everything else which is 'fit' for the altar, once it has ascended, may not descend. What do both include?  — Invalidated objects.  One Master [sc. R. Joshua] deduces the law from the word 'fire-wood', and the other from 'altar'.  But there, they do actually differ! For the second clause [of that Mishnah] states: R. Gamaliel and R. Joshua differ only with reference to the Sacrificial blood and libations: according to R. Gamaliel. these may not descend; whereas in R. Joshua's view, they do descend.  But, said R. Papa, it [the required example] is illustrated in the following Baraitha: R. Jose the Galilean said: From the verse,