Sanhedrin — Daf 10a

פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין להורגו אבל לא להורגה

מאי קא משמע לן דמפלגינן בדיבורא היינו הך מהו דתימא אדם קרוב אצל עצמו אמרינן אצל אשתו לא אמרינן קא משמע לן

ואמר רבא פלוני בא על נערה המאורסה והוזמו נהרגין ואין משלמין ממון בתו של פלוני והוזמו נהרגין ומשלמין ממון ממון לזה ונפשות לזה

ואמר רבא פלוני רבע השור והוזמו נהרגין ואין משלמין ממון שורו של פלוני והוזמו נהרגין ומשלמין ממון ממון לזה ונפשות לזה

הא תו למה לי היינו הך משום דקא בעי בעיא עלויה דבעי רבא פלוני רבע שורי מהו מי אמרינן אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם קרוב אצל ממונו או דילמא אמרינן אדם קרוב אצל ממונו בתר דבעיא הדר פשטה אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם קרוב אצל ממונו:

מכות בשלשה כו': מנהני מילי אמר רב הונא אמר קרא (דברים כה, א) ושפטום שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהם עוד אחד הרי כאן שלשה

אלא מעתה (דברים כה, א) והצדיקו שנים והרשיעו שנים הרי כאן שבעה ההוא מיבעי ליה כדעולא דאמר עולא רמז לעדים זוממין מן התורה מניין

רמז לעדים זוממין והא כתיב (דברים יט, יט) כאשר זמם אלא רמז לעדים זוממין שלוקין מניין דכתיב (דברים כה, א) והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע

משום דהצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות הרשע אלא עדים שהרשיעו את הצדיק ואתו עדי אחריני והצדיקו את הצדיק דמעיקרא ושוינהו להנך רשעים והיה אם בן הכות הרשע

ותיפוק ליה (שמות כ, יב) מלא תענה משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו:

משום ר' ישמעאל אמרו בעשרים ושלשה: מ"ט דרבי ישמעאל אמר אביי אתיא רשע רשע מחייבי מיתות כתיב הכא (דברים כה, ב) והיה אם בן הכות הרשע וכתיב התם (במדבר לה, לא) אשר הוא רשע למות מה להלן בעשרים ושלשה אף כאן בעשרים ושלשה

רבא אמר מלקות במקום מיתה עומדת אמר רב אחא בריה דרבא לרב אשי אי הכי אומדנא למה לי למחייה ואי מאית לימות

א"ל אמר קרא (דברים כה, ג) ונקלה אחיך לעיניך כי מחית אגבא דחיי מחית אלא הא דתניא אמדוהו לקבל עשרים אין מכין אותו אלא מכות הראויות להשתלש וכמה הן תמני סרי

Again Raba said: [If witnesses testify] that so and so committed adultery with a betrothed woman  and their evidence is refuted, they are liable to capital punishment, but not to the indemnification of the Kethubah.  If, however, they say, 'with the [betrothed] daughter of so and so,'.  they are liable to both capital punishment and the indemnification of the Kethubah. The money fine for intended injury to one person, and the death penalty for intended death to another. Raba said further: [If witnesses testify] that so and so committed an unnatural crime with an ox, and the evidence is afterwards refuted, they are liable to capital punishment, but not to be mulcted in respect of the ox.  If, however, they say, 'with the ox of so-and-so,' they must pay the fine and are put to death; the fine because of the loss they intended to inflict on one person, and death because they sought to bring about the death of another person. Why is it necessary to state this latter law? Is not the underlying principle the same as in the previous case? — It had to be stressed because Raba propounded in connection with it a question as follows: If witnesses declare that 'so-and-so has committed an unnatural crime with my ox,' what would in this case be the law?  While adopting the principle, 'one is considered a relative to himself', do we admit the principle, 'one is considered related to his property', or do we not? After propounding the problem, he later solved it. We accept the principle as affecting his own person, but not as affecting his property. CASES OF FLOGGING BY THREE, etc. Whence do we infer this? — R. Huna said: Scripture says: They [the judges] judge them,  indicating [at least] two, and since no Beth din can consist of an even number, another judge is added, giving a total of three. But now, according to our exegesis, the verb 'vehizdiku' — [and they shall justify] — should also denote two, and so likewise the verb 'vehirshi'u' [and they shall condemn]8 an additional two, [so making, together with, the above three], a total of seven in all? — These verbs are to be explained according to 'Ulla. For 'Ulla said: Where in the Torah do we find an allusion to the treatment of witnesses attested as Zomemim? Where is there found any allusion to Zomemim [witnesses]! Do we not read, Then shall ye do unto him as he had purposed to do to his brother?  What is required is some allusion supporting infliction of stripes upon Zomemim.  This we find where it is written: And they shall justify the righteous, and shall condemn the wicked.  Now [assuming that this refers to the judges], how, since the judges justify the righteous and condemn the wicked, does it follow that the wicked man deserves to be beaten?  — [The text cannot therefore refer to judges;] rather it must refer to witnesses who have incriminated a righteous man, after whom other witnesses came and justified the righteous, and rehabilitated his [the injured man's] character, and thus condemned the wicked, that is, established the wickedness of the witnesses, in which case, if the wicked man [the false witness] deserve to be beaten, the judge shall cause him to lie down and be beaten. But why, could not this be deduced from the commandment: Thou shalt not bear false witness against thy neighbour?  — No! Because that is a prohibition involving no material action, and the transgression of a prohibition involving no material action is not punishable by flogging. IN THE NAME OF R. ISHMAEL IT IS SAID, BY TWENTY-THREE. Whence is this deduced? — Said Abaye: It is derived from the word rasha', which occurs alike in connection with flogging and with capital punishment. In the one case it is written: If the wicked [guilty] man [ha-rasha'] deserve to be beaten,  and in the other, it is written, that is guilty, [rasha] of death.  Just as in the case of the extreme penalty twenty-three are needed, so in the case of flogging. Raba says: Flogging is considered a substitute for death.  R. Aha son of Raba said to R. Ashi: If so, why then the need of medical opinion as to the amount of lashes the condemned can stand? Let him be beaten, and, should he die, well, let him die!  — R. Ashi answered: Scripture says: Then thy brother should be dishonoured before thine eyes,  to indicate that when the lashes are applied, they must be applied to the back of a living person. But in this case [how explain what] has been taught: If in their [the medical] opinion he can stand no more than, say, twenty lashes, he is to be given a number of lashes divisible by three; namely, eighteen?