Sanhedrin — Daf 109b

דאית ליה תורא נשקול חד משכא דלית ליה תורא נשקול תרי משכי אמרו ליה מאי האי אמר להו סוף דינא כתחילת דינא מה תחילת דינא דאית ליה תורא מרעי חד יומא דלית ליה תורי מרעי תרי יומי אף סוף דינא דאית ליה חד תורא לשקול חד דלית ליה תורא לשקול תרי

דעבר במברא ניתיב חד זוזא דלא עבר במברא ניתיב תרי דהוה ליה (תורא) [דרא] דלבני אתי כל חד וחד שקל' חדא א"ל אנא חדא דשקלי דהוה שדי תומי או שמכי אתו כל חד וחד שקיל חדא א"ל אנא חדא דשקלי

ארבע דייני היו בסדום שקראי ושקרוראי זייפי ומצלי דינא דמחי ליה לאיתתא דחברי' ומפלא ליה אמרי ליה יהבה ניהליה דניעברה ניהליך דפסיק ליה לאודנא דחמרא דחבריה אמרו ליה הבה ניהליה עד דקדחא דפדע ליה לחבריה אמרי ליה הב ליה אגרא דשקל לך דמא

דעבר במברא יהיב ארבעה זוזי דעבר במיא יהיב תמני זוזי זימנא חדא אתא ההוא כובס איקלע להתם אמרו ליה הב ד' זוזי אמר להו אנא במיא עברי אמרו ליה א"כ הב תמניא דעברת במיא לא יהיב פדיוהו אתא לקמיה דדיינא א"ל הב ליה אגרא דשקיל לך דמא ותמניא זוזי דעברת במיא

אליעזר עבד אברהם איתרמי התם פדיוהי אתא לקמיה דיינא א"ל הב ליה אגרא דשקל לך דמא שקל גללא פדיוהי איהו לדיינא אמר מאי האי א"ל אגרא דנפק לי מינך הב ניהליה להאי וזוזי דידי כדקיימי קיימי

הויא להו פורייתא דהוו מגני עלה אורחין כי מאריך גייזי ליה כי גוץ מתחין ליה אליעזר עבד אברהם אקלע להתם אמרו ליה קום גני אפוריא אמר להון נדרא נדרי מן יומא דמיתת אמא לא גנינא אפוריא

כי הוה מתרמי להו עניא יהבו ליה כל חד וחד דינרא וכתיב שמיה עליה וריפתא לא הוו ממטי ליה כי הוה מית אתי כל חד וחד שקיל דידיה

הכי אתני בינייהו כל מאן דמזמין גברא לבי הילולא לשלח גלימא הוי האי הילולא אקלע אליעזר להתם ולא יהבו ליה נהמא כי בעי למסעד אתא אליעזר ויתיב לסיפא דכולהו אמרו ליה מאן אזמנך להכא א"ל לההוא [דיתיב] אתה זמנתן [אמר דילמא שמעי בי דאנא אזמינתיה ומשלחי ליה מאניה דהאי גברא] שקל גלימיה ההוא דיתיב גביה ורהט לברא וכן עבד לכולהו עד דנפקי כולהו ואכלא איהו לסעודתא

הויא ההיא רביתא דהות קא מפקא ריפתא לעניא בחצבא איגלאי מלתא שפיוה דובשא ואוקמוה על איגר שורא אתא זיבורי ואכלוה והיינו דכתיב (בראשית יח, כ) ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה ואמר רב יהודה אמר רב על עיסקי ריבה:

מרגלים אין להם חלק לעולם הבא שנאמר (במדבר יד, לז) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה וימותו בעולם הזה במגפה לעולם הבא:

עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא שנאמר (במדבר טז, לג) ותכס עליהם הארץ בעולם הזה ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא דברי ר"ע רבי אליעזר אומר עליהם אמר הכתוב (שמואל א ב, ו) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל:

ת"ר עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ותכס עליהם הארץ בעולם הזה ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא דברי רבי עקיבא רבי יהודה בן בתירא אומר הרי הן כאבידה המתבקשת שנאמר (תהלים קיט, קעו) תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי:

ויקח [קרח] אמר ריש לקיש שלקח מקח רע לעצמו קרח שנעשה קרחה בישראל בן יצהר בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים בן קהת בן שהקהה שיני מולידיו בן לוי בן שנעשה לויה בגיהנם

וליחשוב נמי בן יעקב בן שעקב עצמו לגיהנם אמר רב שמואל בר רב יצחק יעקב ביקש רחמים על עצמו שנאמר (בראשית מט, ו) בסודם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי בסודם אל תבא נפשי אלו מרגלים ובקהלם אל תחד כבודי זה עדת קרח

דתן שעבר על דת אל אבירם שאיבר עצמו מעשות תשובה ואון שישב באנינות פלת שנעשו לו פלאות בן ראובן בן שראה והבין

אמר רב און בן פלת אשתו הצילתו אמרה ליה מאי נפקא לך מינה אי מר רבה אנת תלמידא ואי מר רבה אנת תלמידא אמר לה מאי אעביד הואי בעצה ואשתבעי לי בהדייהו אמרה ליה ידענא דכולה כנישתא קדישתא נינהו דכתיב (במדבר טז, ג) כי כל העדה כולם קדושים אמרה ליה תוב דאנא מצילנא לך אשקיתיה חמרא וארויתיה ואגניתיה גואי אותבה על בבא

There were four judges in Sodom, [named] Shakrai, Shakurai, Zayyafi, and Mazle Dina.  Now, if a man assaulted his neighbour's wife and bruised her, they would say [to the husband], 'Give her to him, that she may become pregnant for thee.' If one cut off the ear of his neighbour's ass, they would order, 'Give it to him until it grows again.' If one wounded his neighbour they would say to him [the victim], 'Give him a fee for bleeding thee.' He who crossed over with the ferry had to pay four zuzim, whilst he who crossed through the water had to pay eight. On one occasion, a certain fuller happened to come there. Said they to him, 'Give us four zuzim [for the use of the ferry].' But, protested he, 'I crossed through the water!' 'If so,' said they, 'thou must give eight zuzim for passing through the water.' He refused to give it, so they assaulted him. He went before the judge, who ordered, 'Give them a fee for bleeding and eight zuzim for crossing through the water. Now Eliezer, Abraham's servant, happened to be there, and was attacked. When he went before the judge, he said, 'Give them a fee for bleeding thee.' Thereupon he took a stone and smote the judge. 'What is this!' he exclaimed. He replied, 'The fee that thou owest me give to this man [who attacked me], whilst my money will remain in statu quo.' Now, they had beds upon which travellers slept. If he [the guest] was too long, they shortened him [by lopping off his feet]; if too short, they stretched him out. Eliezer, Abraham's servant, happened to go there. Said they to him, 'Arise and sleep on this bed!' He replied, 'I have vowed since the day of my mother's death not to sleep in a bed.' If a poor man happened to come there, every resident gave him a denar, upon which he wrote his name, but no bread was given him. When he died, each came and took back his. They made this agreement amongst themselves: whoever invites a man [a stranger] to a feast shall be stripped of his garment. Now, a banquet was in progress, when Eliezer chanced there, but they gave him no bread. Wishing to dine, he went and sat down at the end of them all. Said they to him, 'Who invited thee here?' He replied to the one sitting near him, 'Thou didst invite me.' The latter said to himself, 'Peradventure they will hear that I invited him, and strip me of my garments!' So he took up his raiment and fled without. Thus he [Eliezer] did to all, until they had all gone; whereupon he consumed the entire repast. A certain maiden gave some bread to a poor man, [hiding it] in a pitcher. On the matter becoming known, they daubed her with honey and placed her on the parapet of the wall, and the bees came and consumed her. Thus it is written, And the Lord said, The cry of Sodom and Gomorrah, because it is great:  whereon Rab Judah commented in Rab's name: On account of the maiden [ribah]. THE SPIES HAVE NO PORTION IN THE WORLD TO COME, AS IT IS SAID, EVEN THOSE MEN THAT DID BRING UP THE EVIL REPORT UPON THE LAND, DIED BY THE PLAGUE BEFORE THE LORD:  DIED [IMPLIES] IN THIS WORLD; BY THE PLAGUE — IN THE NEXT. THE ASSEMBLY OF KORAH HAVE NO PORTION IN THE WORLD TO COME, AS IT IS WRITTEN, AND THE EARTH CLOSED UPON THEM, [IMPLYING] IN THIS WORLD, AND THEY PERISHED FROM AMONG THE CONGREGATION — IN THE NEXT — THIS IS R. AKIBA'S VIEW. R. ELIEZER SAID: OF THEM THE WRIT SAITH, THE LORD KILLETH AND MAKETH ALIVE: HE BRINGETH DOWN TO THE GRAVE, AND BRINGETH UP. Our Rabbis taught: THE ASSEMBLY OF KORAH HAVE NO PORTION IN THE WORLD TO COME, for it is said, And the earth closed upon them; and they perished from among the congregation: this is R. Akiba's view. R. Judah b. Bathyra said: They are as a lost article, which is sought, for it is said, I have gone astray like a lost sheep: seek thy servant; for I do not forget thy commandments. Now Korah took …  Resh Lakish said: He took a bad bargain for himself, being plucked out  of Israel. The son of Izhar: a son who incensed  the whole world with himself as the [heat of] noon.  The son of Kohath,  a son who set the teeth of his progenitors on edge.  The son of Levi: a son who became an inmate  of Gehenna. Then why not state too 'the son of Jacob', [implying] a son who marched  himself into Gehenna? — R. Samuel b. R. Isaac answered: Jacob supplicated for himself [not to be enumerated amongst Korah's ancestors], as it is written, O my son, come not into their secret: unto their assembly, mine honour, be not thou united:  'O my soul, come not unto their secret' — this refers to the spies;  'unto their assembly, mine honour, be not thou united' — to the Assembly of Korah. Dathan  [denotes] that he violated God's law;  Abiram  — that he stoutly refused to repent;  On  — that he sat in lamentations;  Peleth  — that wonders were wrought for him;  the son of Reuben — a son who saw and understood. Rab said: On, the son of Peleth, was saved by his wife. Said she to him, 'What matters it to thee? Whether the one [Moses] remains master or the other [Korah] becomes master, thou art but a disciple.' He replied, 'But what can I do? I have taken part in their counsel, and they have sworn me [to be] with them.' She said, 'I know that they are all a holy community, as it is written, seeing all the congregation are holy, everyone of them.  [So,]' she proceeded, 'Sit here, and I will save thee.' She gave him wine to drink, intoxicated him and laid him down within [the tent]. Then she sat down at the entrance thereto