Nedarim — Daf 48a

ואסורים בדבר של אותה העיר ואיזהו דבר של עולי בבל כגון הר הבית והעזרות והבור שבאמצע הדרך ואיזהו דבר של אותה העיר כגון הרחבה והמרחץ ובית הכנסת והתיבה והספרים והכותב חלקו לנשיא

ר' יהודה אומר אחד כותב לנשיא ואחד כותב להדיוט מה בין כותב לנשיא לכותב להדיוט שהכותב לנשיא אין צריך לזכות להדיוט צריך לזכות וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה צריכין לזכות לא דברו בנשיא אלא בהוה רבי יהודה אומר אין אנשי גליל צריכין לכתוב שכבר כתבו אבותיהן על ידיהן:

גמ׳ אמאי מיתסר אמר רב ששת הכי קתני ומה תקנתן יכתבו חלקן לנשיא

רבי יהודה אומר אחד כותב לנשיא ואחד כותב להדיוט ומה בין כותב לנשיא לכותב להדיוט הכותב לנשיא אין צריך לזכות והכות' להדיוט צריך לזכות וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה צריכים לזכות לא דברו בנשיא אלא בהוה:

ר' יהודה אומר אין אנשי גליל צריכין לזכות שכבר כתבו אבותיהן על ידיהן: תניא ר' יהודה אומר אנשי גליל קנטרנין היו והיו נודרין הנאה זה מזה עמדו אבותיהם וכתבו חלקיהן לנשיא:

מתני׳ המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל נותנו לאחר לשום מתנה והלה מותר בה מעשה באחד בבית חורון שהיה אביו נודר הימנו הנאה והיה משיא את בנו ואמר לחברו חצר וסעודה נתונים הינן לפניך אלא כדי שיבא אבא ויאכל עמנו בסעודה

אמר אם שלי הם הרי הם מוקדשין לשמים א"ל נתתי לך את שלי שתקדישם לשמים אמר לו נתת לי את שלך אלא שתהא אתה ואביך אוכלין ושותין ומתרצין זה לזה ויהא עון תלוי בראשו אמרו חכמים כל מתנה שאינה שאם הקדישה תהא מקודשת אינה מתנה:

גמ׳ מעשה לסתור חסורי מיחסרא והכי קתני ואם הוכיח סופו על תחילתו אסור ומעשה נמי בבית חורון באחד דהוה סופו מוכיח על תחילתו

אמר רבא לא שנו אלא דאמר ליה והינן לפניך אלא כדי שיבא אבא אבל א"ל שיהו לפניך שיבא אבא מדעתך הוא דא"ל

לישנא אחרינא אמרין לה אמר רבא לא תימא טעמא דא"ל והינן לפניך הוא דאסור אבל א"ל הן לפניך שיבא אבא ויאכל מותר אלא אפילו אמר ליה הן לפניך יבא אבא ויאכל אסור מאי טעמא סעודתו מוכחת עליו

GEMARA. Why is it forbidden?  — Said R. Shesheth, The Mishnah teaches thus: How can they repair their position?  Let them assign their portion to the nasi. R. JUDAH SAID: THE GALILEANS NEED NOT ASSIGN [THEIR PORTION]. BECAUSE THEIR ANCESTORS HAVE ALREADY DONE SO FOR THEM. It was taught: R. Judah said: the Galileans were quarrelsome and wont to make vows not to benefit from each other: so their fathers arose and assigned their portions to the nasi. MISHNAH. IF ONE IS FORBIDDEN BY VOW TO BENEFIT FROM HIS NEIGHBOUR AND HAS NOTHING TO EAT, THE LATTER CAN GIVE IT [FOOD] TO A THIRD PARTY, AND THE FORMER IS PERMITTED TO USE IT. IT HAPPENED TO ONE IN BETH HORON  THAT HIS FATHER WAS FORBIDDEN TO BENEFIT FROM HIM. NOW HE [THE SON] WAS GIVING HIS SON IN MARRIAGE;  SO HE SAID TO HIS NEIGHBOUR, 'THE COURTYARD AND THE BANQUET BE A GIFT TO YOU, BUT THEY ARE YOURS ONLY THAT MY FATHER MAY COME AND FEAST WITH US AT THE BANQUET. THEREUPON HE ANSWERED, 'IF THEY ARE MINE, LET THEM BE CONSECRATED TO HEAVEN!' 'BUT I DID NOT GIVE YOU MY PROPERTY TO CONSECRATE IT TO HEAVEN, HE PROTESTED. YOU GAVE ME YOURS SO THAT YOU AND YOUR FATHER MIGHT EAT AND DRINK TOGETHER AND BECOME RECONCILED TO ONE ANOTHER, WHILST THE SIN [OF A BROKEN VOW] SHOULD DEVOLVE UPON HIS HEAD,'  HE RETORTED. [WHEN THE MATTER CAME BEFORE] THE SAGES, THEY RULED: EVERY GIFT WHICH IS NOT [SO GIVEN] THAT IF HE [THE RECIPIENT] CONSECRATES IT, IT IS CONSECRATED, IS NO GIFT [AT ALL]. GEMARA. [Does the Mishnah adduce] a Story to contradict [its ruling]?  — The text is defective, and was thus taught: But if the end proves [his intention] at the beginning,  it is forbidden, and so it happened in Beth Horon, in the case of one whose last action demonstrated his first [as a mere evasion]. Raba said: They [the Sages] taught [that it is forbidden] only if he said, 'They are yours only in order that my father may come [etc.].' But if he said, 'They are yours so that my father may come, he meant, 'It depends on your will.'  A different version is this: Raba said: Do not think that he is forbidden only if he said, 'And they are yours only in order that my father may come', but if he said, 'They are yours so that my father may come' it is permitted. [That is not so,] for even if he said, 'They are yours: let my father come,' it is forbidden. What is the reason? Because the banquet proves his intention.