Nedarim — Daf 42a

מתני׳ המודר הנאה מחבירו לפני שביעית אינו יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הנוטות ובשביעית אינו יורד לתוך שדהו אבל אוכל הוא מן הנטיעות הנוטות נדר הימנו מאכל לפני שביעית יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הפירות ובשביעית יורד ואוכל:

גמ׳ רב ושמואל דאמרי תרוייהו נכסים אלו עליך לפני שביעית אין יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הנוטות אע"פ שהגיע שביעית ואם בשביעית נדר אין יורד לתוך שדהו אבל אוכל מן הנוטות

ור' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו נכסי עליך לפני שביעית אין יורד לתוך שדהו ואין אוכל מן הנוטות הגיע שביעית אינו יורד לתוך שדהו אבל אוכל הוא את הנוטות

לימא בהא קמיפלגי דרב ושמואל סברי אדם אוסר דבר שברשותו אפילו לכשיצא מרשותו ורבי יוחנן ור"ל סברי אין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו

ותיסברא מי איכא למ"ד אין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו א"כ ניפלגי בנכסים אלו וכ"ש בנכסי

ותו הא תנן דאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו דתנן האומר לבנו קונם שאתה נהנה לי מת יירשנו בחייו ובמותו

MISHNAH. HE WHO IS FORBIDDEN BY VOW TO BENEFIT FROM HIS NEIGHBOUR, [IF THE VOW WAS IMPOSED] BEFORE THE SEVENTH YEAR,  MAY NOT ENTER HIS FIELD [IN THE SEVENTH YEAR]  NOR TAKE OF THE OVERHANGING [FRUIT].  BUT IF [THE VOW WAS IMPOSED] IN THE SEVENTH YEAR, HE MAY NOT ENTER HIS FIELD, BUT MAY EAT OF THE OVERHANGING BRANCHES.  IF HE WAS [MERELY] FORBIDDEN IN RESPECT OF FOOD [BUT NOT ALL BENEFIT], [AND THE VOW WAS IMPOSED] BEFORE THE SEVENTH YEAR, HE MAY ENTER HIS FIELD, BUT MAY NOT EAT OF ITS FRUITS; BUT [IF IT WAS IMPOSED] IN THE SEVENTH YEAR, HE MAY ENTER [HIS FIELD] AND EAT [OF ITS FRUITS]. GEMARA. Rab and Samuel both ruled: [If one says to his neighbour], 'This my property [be forbidden] to you', [if he vowed] before the seventh year, he may not enter his field or take of the overhanging [fruits] even when the seventh year arrives. But if he vowed in the seventh year, he may not enter his field, yet may enjoy the overhanging [fruits]. R. Johanan and Resh Lakish both maintained [If one says to his neighbour,] 'This my property [be forbidden] to you'; [if he vowed] before the seventh year he may neither enter his field nor eat of the overhanging [fruits]; when the seventh year arrives, he may not enter his field, yet may eat of the overhanging [fruits]. Shall we say that they differ in this: Rab and Samuel hold that a man can prohibit [unto others] that which is in his ownership, [for the prohibition to be effective] even after it passes out of his ownership;  whilst R. Johanan and Resh Lakish maintain: One cannot prohibit [unto others] that which is in his ownership [for the prohibition to continue even] after it leaves his ownership? Now can you reason so? Does anyone rule that a person cannot declare prohibited that which is his, even after it passes out of his ownership? If so, let them differ with reference to 'this property [be forbidden etc.],' and how much more so would it apply to 'this my property!'  Moreover, we have learnt that a person can declare prohibited that which is in his ownership for even after it leaves his ownership. For we learnt: If one says to his son, 'Konam, if you benefit from me,' — if he dies, he inherits him.  [But if he explicitly stipulates] during his lifetime and after his death,