Nedarim — Daf 22b

לא עברינן ירדנא

אמר רבה בר רב הונא כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו שנאמר רשע כגובה אפו בל ידרוש אין אלהים כל מזמותיו רבי ירמיה מדיפתי אמר משכח תלמודו ומוסיף טיפשות שנאמר כי כעס בחיק כסילים ינוח וכתיב וכסיל יפרוש אולת רב נחמן בר יצחק אמר בידוע שעוונותיו מרובין מזכיותיו שנאמר ובעל חימה רב פשע

אמר רב אדא ברבי חנינא אלמלא (לא) חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמישה חומשי תורה וספר יהושע בלבד [מפני] שערכה של ארץ ישראל הוא מאי טעמא כי ברוב חכמה רב כעס

אמר רבי אסי אין נזקקין לאלהי ישראל חוץ מקונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכתה את בני ונודע שלא גנבה ושלא הכתו

ההיא דאתאי לקמיה דרב אסי אמר לה במאי נדרת באלהי ישראל אמר לה אי נדרת במוהי שהיא כינוי בעלמא מזדקיקנא לך השתא דלא נדרת במוהי אלא באלהי ישראל לא מזדקיקנא לך

רב כהנא איקלע לבי רב יוסף אמר ליה לטעום מר מידי אמר ליה לא מרי כולא לא טעימנא ליה אמר ליה לא מרי כולא לא טעימת ליה הניחא לרב כהנא דאמר לא מרי כולא אלא לרב יוסף אמאי אמר לא מרי כולא הכי הוא דקאמר ליה לא מרי כולא הוא דקאמרת הלכך לא טעימת ליה

אמר רבא אמר רב נחמן הלכתא פותחין בחרטה ונזקקין לאלהי ישראל

משתבח ליה רבא לרב נחמן ברב סחורה דאדם גדול הוא אמר לו כשיבא לידך הביאהו לידי הוה ליה נדרא למישרא אתא לקמיה דרב נחמן

אמר ליה נדרת אדעתא דהכי אמר ליה אין אדעתא דהכי אין כמה זימנין איקפד רב נחמן אמר ליה זיל לקילעך

נפק רב סחורה ופתח פיתחא לנפשיה רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם והשתא דאיקפד רב נחמן אדעתא דהכי לא נדרי ושרא לנפשיה

רבי שמעון ברבי הוה ליה נדרא למישרא אתא לקמייהו דרבנן אמרי ליה נדרת אדעתא דהכי אמר אין אדעתא דהכי אין כמה זימנין

Rabbah son of R. Huna said: He who loses his temper, even the Divine Presence is unimportant in his eyes, as it is written, The wicked, through the pride of his countenance, will not seek God,' God is not in all his thoughts.  R. Jeremiah of Difti  said: He forgets his learning and waxes ever more stupid, as it is written, For anger resteth in the bosom of fools;  and it is written, But the fool layeth open his folly.  R. Nahman b. Isaac said: It is certain that his sins out number his merits, as it is written, And a furious man aboundeth in transgressions. R. Adda son of R. Hanina said: Had not Israel sinned, only the Pentateuch and the Book of Joshua would have been given them, [the latter] because it records the disposition of Palestine [among the tribes].  Whence is this known? For much wisdom proceedeth from much anger. R. Assi said: Absolution is not granted for  [a vow in the name of] the God of Israel, except [the following]: 'Konam be any benefit [by the God of Israel] my wife has of me, because she stole my purse or beat my child'; and it was subsequently learnt that she had done neither. A woman once came before R. Assi. He asked her, 'How did you vow?' She replied, 'By the God of Israel.' Said he to her, 'Had you vowed by mohi, which is a mere substitute,  I would absolve you. Now that you did not vow by mohi, but by the God of Israel, I will not absolve you. R. Kahana visited  R. Joseph's home. The latter said to him, 'Eat something'; to which he replied, 'No, by the Master of all, I will not taste anything.' R. Joseph answered, 'No, by the Master of all, you may not eat.' Now R. Kahana rightly said, 'No, by the Master of all, etc.' [to strengthen his vow]; but why did R. Joseph repeat this? — This is what he said: 'Since you have said, "No, by the Master of all", you may not eat.' Raba said in R. Nahman's name: The law is: Regret may be made an opening [for absolution], and absolution is granted for [a vow made in the name of] the God of Israel. Raba was praising R. Sehorah to R. Nahman as a great man. Thereupon N. Nahman said: 'When he comes to you, bring him to me.' Now he [R. Sehorah] had a vow for absolution, so he went before R. Nahman, who asked him: 'Did you vow bearing this  in mind?' 'Yes,' he replied. 'Or this?' 'Yes.' This being repeated a number of times, R. Nahman became angry and exclaimed, 'Go to your room!'  R. Sehorah departed, and found an opening for himself: Rabbi said: Which is the right course that man should choose for himself? That which he feels to be honourable to himself, and brings him honour from mankind.  But now, since R. Nahman has become angry, I did not vow on this understanding. He thus absolved himself. R. Simeon son of Rabbi had a vow for absolution. He went before the Rabbis, who asked him, 'Did you vow bearing this in mind?' He replied, 'Yes.' 'Or this?' 'Yes.' [This was repeated] several times,