Nedarim — Daf 13a

דמחית בשר בכור קמיה ומחית בשר דהאיך גביה ואמר זה כזה ותנאי היא

לא דכולי עלמא לפני זריקת דמים ומאי טעמא דמאן דשרי אמר קרא כי ידור עד שידור בדבר הנדור לאפוקי בכור דדבר האסור הוא

ומאן דאסר אמר קרא לה' לרבות דבר האסור

ומאן שרי לה' מאי עביד ליה מיבעי ליה למתפיס בחטאת ואשם

ומה ראית לרבות חטאת ואשם ולהוציא את הבכור מרבה אני חטאת ואשם שהוא מתפיס בנדר ומוציא אני את הבכור שהוא קדוש ממעי אמו

ומאן דאסר בכור נמי מתפיסו בנדר הוא דתניא משום רבי אמרו מניין לנולד בכור בתוך ביתו שמצווה להקדישו שנאמר הזכר תקדיש

ומאן דשרי כי לא מקדיש ליה מי לא מיקדיש

כאימרא כדירים

תנא אימרא לאימרא כאימרא דירים לדירים כדירים עצים לעצים כעצים אישים לאישים כאישים מזבח למזבח כמזבח היכל להיכל כהיכל ירושלים לירושלים כירושלים כולן שאוכל לך אסור לא אוכל לך מותר

מאן שמעינן ליה דלא שני ליה אימרא לאימרא כאימרא רבי מאיר היא

אימא סיפא וכולן לא אוכל לך מותר והתנן לקרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר ואמר רבי אבא נעשה כאומר לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך

לא קשיא הא דאמר לא אימרא הא דאמר לאימרא

מתני׳ האומר קרבן עולה מנחה חטאת תודה שלמים שאני אוכל לך אסור רבי יהודה מתיר הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך אסור לקרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר

גמ׳ קתני קרבן הקרבן כקרבן שאוכל לך אסור סתמא תנא כרבי מאיר דלא שני ליה בין אימרא לאימרא

[אי רבי מאיר הא] דקתני הקרבן שאוכל לך אסור והתניא מודים חכמים לרבי יהודה באומר הא קרבן והא עולה והא מנחה והא חטאת שאוכל לך שמותר שלא נדר זה אלא בחיי קרבן

 … AS THE LAMB, AS THE TEMPLE SHEDS etc. It was taught: A lamb, for a lamb, as a lamb; [or] sheds, for sheds, as sheds; [or] wood, for wood, as wood; [or] fire, for fire, as fire; [or] the altar, for the altar, as the altar; [or] the temple, for the temple, as the temple; or Jerusalem, for Jerusalem, as Jerusalem, — in all these cases, [if he says,] 'what I might eat of yours,' he is forbidden; 'what I might not eat of yours,' he is permitted. Now which Tanna do we know draws no distinction between a lamb, for a lamb and as a lamb? — R. Meir.  Then consider the second clause: and in all these cases, [if he says], 'that which I might not eat of yours [be so],' he is permitted. But we learnt: [If one says to his neighbour,] 'That which I might not eat of yours be not for korban, R. Meir forbids [him]. Now R. Abba commented thereon: It is as though he said, 'Let it [i.e., your food] be for korban, therefore I may not eat of yours'? — This is no difficulty: in the one case he said, 'lo le-imra';  in the other he said, 'le-imra'.  MISHNAH. IF ONE SAYS [TO HIS NEIGHBOUR], 'THAT WHICH I MIGHT EAT OF YOURS BE KORBAN', [OR]' A BURNT-OFFERING',  [OR] 'A MEAL-OFFERING', [OR]' A SIN-OFFERING [OR] 'A THANKSGIVING-OFFERING', [OR]' A PEACE-OFFERING, — HE IS FORBIDDEN.  R. JUDAH PERMITTED [HIM].  [IF HE SAYS,] 'THE KORBAN,' [OR] 'AS A KORBAN,' [OR]' KORBAN,  BE THAT WHICH I MIGHT EAT OF YOURS,' HE IS FORBIDDEN.  IF HE SAYS: THAT WHICH I MIGHT NOT EAT OF YOURS BE FOR A KORBAN,'  R. MEIR FORBIDS [HIM]. GEMARA. Now, the Mishnah teaches, [IF HE SAYS.] 'THE KORBAN,' [OR] 'AS KORBAN,' [OR] 'A KORBAN BE THAT WHICH I MIGHT EAT OF YOURS,' HE IS FORBIDDEN. Thus, it is anonymously taught as R. Meir, who recognises no distinction between 'it sheep' and 'for a sheep'.  But if so, then as to what he [the Tanna] teaches: 'THE KORBAN … [BE] THAT WHICH I MIGHT EAT OF YOURS,' HE IS FORBIDDEN. But it was taught: The Sages concede to R. Judah that if one says, 'Oh, korban,' or 'Oh, burnt-offering,' 'Oh, meal-offering,' 'Oh, sin-offering, what I will eat this of thine,' he is permitted, because he merely vowed by the life of the korban!  —