Nedarim — Daf 12b

והא תרומת לחמי תודה לאחר זריקת דמים היא

אימא כתרומת הלשכה אסור

אבל תרומת לחמי תודה מאי מותר ליתני לחמי תודה וכל שכן תרומתו הא קא משמע לן תרומת לחמי תודה תרומתו היא

ואי בעית אימא תרומת לחמי תודה נמי קודם זריקת דמים הוא כגון דאפרשינהו בלישה

וכי הא דאמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל לחמי תודה שאפאן בארבע חלות יצא והכתיב ארבעים למצווה

והא בעי למשקל תרומה וכי תימא דשקיל חדא ריפתא על כולה והתנן אחד מכל קרבן שלא יטול מקרבן על חבירו וכי תימא דשקיל פרוסה מכל חד וחד והתנן אחד שלא יטול פרוסה

אלא דאפרשינהו בלישה דשקיל חדא מחמץ וחדא מן חלות וחדא מן רקיקים וחדא מן רבוכה

לימא כתנאי הרי עלי כבכור רבי יעקב אוסר ורבי יהודה מתיר

היכי דמי אי נימא לפני זריקת דמים מאי טעמא דמאן דשרי ואי לאחר זריקת דמים מאי טעמא דמאן דאסר אלא לאו

Shall we say that this is dependent on Tannaim? [For it was taught: If one says,] 'This be unto me as a firstling,'  R. Jacob forbids it, while R. Jose permits it. Now, how is this meant? If we say, before the sprinkling of the blood:  what is the reason of him who permits it? If after, on what grounds does the other forbid it? But it surely [means]