Nedarim — Daf 12a

הא נותר ופיגול לאחר זריקת דמים הוא

אמר ליה רב הונא בריה דרב נתן בנותר של עולה אמר ליה אם כן ליתני בבשר עולה

לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא בשר עולה דאסור דהא בקרבן קא מתפיס נותר ופיגול דעולה איצטריכא

סלקא דעתך אמינא כאיסור נותר כאיסור פיגול והוה ליה כמתפיס בדבר האסור ולא מיתסר קא משמע לן

מיתיבי איזהו איסר האמור בתורה אמר הריני שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו כיום שמת בו רבו כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם כיום שראיתי ירושלים בחורבנה ואמר שמואל והוא שנדור באותו היום

היכי דמי לאו כגון דקאי בחד בשבא דמית ביה אבוה ואף על גב דאיכא טובא חד בשבא דהיתרא וקתני אסור שמע מינה בעיקר הוא מתפיס

דשמואל הכי איתמר אמר שמואל והוא שנדור ובא מאותו היום ואילך

אמר רבינא תא שמע כחלת אהרן וכתרומתו מותר הא כתרומת לחמי תודה אסור

An objection is raised: Which is the bond mentioned in the Torah?  If one says, 'Behold! I am not to eat meat or drink wine, as on the day that my father or teacher died,' [or] 'as on the day when Gedaliah the son of Ahikam was slain,'  [or] 'as on the day that I saw Jerusalem in ruins.' Now Samuel commented thereon: Providing that he was under a vow in respect to that very day.  What does this mean? Surely that e.g., he stood thus on a Sunday, on which day his father had died, and though there were many permitted Sundays, it is taught that he is forbidden; this proves that the original [Sunday] is referred to.  — Samuel's dictum was thus stated: Samuel said, Providing that he was under a vow uninterruptedly since that day. Rabina said, Come and hear: [If one says, 'This be unto me] as Aaron's dough  or as his terumah', he is permitted.  Hence, [if he vowed,] 'as the terumah of the loaves of the thanksgiving-offering,'  he would be forbidden.