Nazir — Daf 32a

ואת אחד עשר:

גמ׳ מני מתני' לא ר' יוסי ולא רבנן

דתניא מי שנדר ועבר על נזירותו אין נזקקין לו אלא א"כ מונה בהן איסור כימים שנהג בהם היתר ר' יוסי אומר דיו שלשים יום

אי רבנן קשיא נזירות מועטת אי ר' יוסי קשיא נזירות מרובה

איבעית תימא ר' יוסי ואיבעית תימא רבנן איבעית תימא ר' יוסי כאן בנזירות מרובה כאן בנזירות מועטת

ואיבעית תימא רבנן לא תימא משעה שנזר אלא אימא כמשעה שנזר:

נשאל לחכמים והתירוהו וכו': א"ר ירמיה מדב"ש נשמע לדבית הלל לאו אמרי ב"ש הקדש בטעות הוי הקדש כיון דאיגלאי מילתא דלאו שפיר נזר תצא ותרעה בעדר

לב"ה נמי אע"ג דאמרי תמורה בטעות הויא תמורה ה"מ היכא דאיתיה לעיקר הקדש אבל היכא דמיתעקר עיקר הקדש איתעקר נמי תמורה:

אמר מר אי אתם מודים שאילו קרא לתשיעי עשירי כו': איתמר מעשר רב נחמן אמר טעותו ולא כוונתו רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי טעותו וכ"ש כוונתו

אמר ליה רבא לרב נחמן לדידך דאמרת טעותו ולא כוונתו דקאמרי בית שמאי לבית הלל אי אתם מודים שאילו קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי ששלשתן מקודשין ואישתיקו בית הלל

לימרו להון מה למעשר שכן אינו קדוש בכוונה

אמר רב שימי בר אשי היינו טעמא דלא אמרי להון דק"ו הוא מה מעשר שאינו קדוש בכוונה קדוש בטעות הקדש שקדוש בכוונה לא כל שכן

ולא היא דהקדש בדעתא דמריה תלי:

מתני׳ מי שנדר בנזיר והלך להביא את בהמתו ומצאה שנגנבה אם עד שלא נגנבה בהמתו נזר הרי זה נזיר

GEMARA. Who can the author of [the first paragraph of] our Mishnah be? For it [agrees] neither with R. Jose nor with the Rabbis. For it has been taught: If a man vows [to be a nazirite] and transgresses a rule of his naziriteship, his case is not examined,  unless he [first] observes in [nazirite] abstinence as many days as he has passed in indulgence.  R. Jose said that thirty days are enough.  Now if [the author] be the Rabbis, [the case also of] naziriteship for a long period offers difficulty,  whilst if it be R. Jose, [the case of] naziriteship for a short period offers difficulty?  — It may be maintained either that [the author] is R. Jose, or that [the authors] are the Rabbis. It may be maintained that [the author] is R. Jose, by supposing that [the Mishnah refers] to a long period of naziriteship [only],  and [the Baraitha] to a short period of naziriteship [as well].  It can also be maintained that [the authors] are the Rabbis, in which case we must read [in the Mishnah] not, 'FROM THE TIME THAT THE VOW WAS MADE,'  but 'equal [to the period which has elapsed] since the vow was made.' IF HE SEEKS RELEASE FROM THE SAGES, AND THEY ABSOLVE HIM etc.: R. Jeremiah said: From [the opinion of] Beth Shammai we can infer that of Beth Hillel. Do not Beth Shammai assert that consecration in error is effective and yet when it becomes clear  that the nazirite vow is not valid, [the animal] goes forth to pasture with the herd? So too, for Beth Hillel. Although they say that substitution in error is effective substitution, this is only true where the original consecration remains,  but where the original consecration is revoked,  [the consecration resulting from] the substitution is also revoked. The Master said: 'DO YOU NOT ADMIT THAT IF HE CALLS THE NINTH THE TENTH, etc. It has been stated: In the case of the tithe, R. Nahman said that [this is the rule only] if this is done in error, not if it is done intentionally.  R. Hisda and Rabbah b. R Huna, however, said that [it is certainly the rule] if it is done in error, and all the more so if it is done intentionally. Raba said to R. Nahman: According to you who assert that [it is the rule only] if it is done in error and not if done intentionally, when Beth Shammai asked Beth Hillel, DO YOU NOT ADMIT THAT IF HE CALLED THE NINTH THE TENTH, THE TENTH THE NINTH, OR THE ELEVENTH THE TENTH, THAT ALL THREE ARE SACRED? and Beth Hillel were silent,  why could they not have answered that the case of tithes is different since these  cannot be made sacred intentionally?  — R. Shimi b. Ashi replied: The reason that they did not do so is because of an a fortiori argument that might be based on this [by Beth Shammai].  For [Beth Shammai might have argued that] if tithes that cannot be consecrated [out of turn] intentionally can be so consecrated in error, then ordinary consecration that can be done intentionally should certainly take effect [in error].  This [argument], however, would be unsound, for [ordinary] consecration depends entirely upon the intention of the owner.  MISHNAH. IF A MAN VOWS TO BE A NAZIRITE AND ON GOING TO BRING HIS ANIMAL [FOR THE SACRIFICE] FINDS THAT IT HAS BEEN STOLEN, THEN IF HE HAD DECLARED HIMSELF A NAZIRITE BEFORE THE THEFT OF HIS ANIMAL,  HE IS [STILL] A NAZIRITE,